בדידות- אין איבר שמסוגל לספוג את כולה.

איך המבט לאחור כשאני רואה מה היה שנה שעברה ואיך המצב עכשיו.

איך המבט הזה עכשיו על עצמי גורם לי לכעוס על עצמי במובן מסויים שאני צריכה להפוך לבוגרת. להתגבר ולהתבגר, להתנהג בצורה מאופקת לידו, ההתנהגות הזו כ"כ מעצבנת אותי אוליי כבר מאזבת אותי כי כל הייפות נפש הזו,אנחנו תמיד ביחד וכשזה מגיע לרגע האמת אני מקבלת זין וניחום מטומטם. שונאת את זה וזה מה שגורם לו לתהות למה ילודתית אני.

זה מעצבן אותי מאוד. כבר בא לי לבכות מהכל, כן, גם משטויות כאלה.

למען האמת אני באמת לא יודעת למה אני שופכת ועומדת לשפוך פה על דף אינטרנט מסריח את מה שאני באמת חושבת ומרגישה ומצד שני כבר על הזין שלי שמי שמכיר אותי שיקרא ומי שלא שגם יקרא. פשוט יש משהו בקלות הבלתי נסבלת הזו כבר לחיים, אני יודעת שזה לא ברור אבל לא אכפת לי, כי יש דברים שרק אני יודעת. יש דברים שאני רוצה לשתף ואני לא יכולה משהו עצר בעדי...

כ"כ בא לי לפרוץ עכשיו בבכי אבל אני לא יוכולה , לא כי אין יל דמעות.. להפך, יש לי בכמויות אני פשוט עובדת מחר מוקדם בבוקר ואני לא יכולה להגיע לעבודה עם עיניים נפוחות.

.