זה כאילו רציתי כבר הרבה זמן לדעת, להכיר , להבין, לשמוע.. ואני כבר לא.
זה לא מעניין אותי,זה אולי עניין אותי אבל עכשיו אני באמת כבר לא מרגישה חלק מכלום.
לא אכפת לי מה יגידו, מה יעשו, שום דבר כבר לא יזיז לי או יספק אותי. אני אפילו לא יודעת למה אני בוחרת לעשות את זה עכשיו מעל דף אינטרנט, אבל ככה יצא.
אני לא חוששת מלהיות לבד, אני לא חוששת ממה שיקרה אני לא חוששת שיגידו עלי ואני לא חוששת שיכעסו עליי, פעם אפילו הייתי מפחדת ללכת בשכונה שלי בלילה, אני מוצאת את עצמי עושה הליכה בכל ראשון כמעט ב3 בבוקר.
יש לי אותי ואני מאמינה בי. ואני יודעת שאני זכות. ועד שאנשים אולי יבינו שוואלה אני לא אותה הגברת בשינוי אדרת.
אני לא מפחדת יותר. מכלום.