כבר כמעט שבועיים, שלא החלפנו מילה.
לא טלפון. לא אס אמ אס.
לא מסנג'ר או מייל.
אני בחו"ל לא טרחת לומר מילה.
שקט. שקט ורק בשעות המאוחרות של היום אני נזכרת בך.
ומתגעגעת.כן. מתגעגעת לילד שהיה מדבר איתי וצוחק איתי על הכל,שעות.
שהיה מסוגלת לבלות איתי שבועיים וחצי בחו"ל והיה כיף.הכי כיף בעולם.
ועכשיו.כבר שבועיים לא דיברנו.כמעט שבועיים שלא ראיתי אותך.
שקט מוחלט בשיעורים לידך.שקט מוחלט כשאנחנו עם עוד אנשים.
אין לי מה לומר לך ולך אין מה לענות.
אני לא חושבת שזה מפריע לך כמו שזה מפריע לי.
אתה אגומניאק.
האגו שלך יותר חשוב לך ממני.
אז תישאר עם האגו שלך ובלעדיי כנראה,לי נמאס לבוא ולהתנצל על מה שאני רוצה ממך.
ויכול להיות שזה פשוט אמור להיות ככה.
שדרכינו ייפרדו וזה יישאר בזה.
אבל אני מתגעגעת,.מתגעגעת לחבר הכי טוב שלי,לבנאדם שמכיר אותי הכי טוב.
מתגעגעת אליך.