"היי קוראים לי מיכל" גמגמה בסבב השמות אשר נערך ביום הראשון ללימודים בבית הספר בן גוריון "בית הספר הזה מפורסם, למעשה בית הספר הזה הוא אחד מחטיבות הביניים הטובות במדינה" אמרה סיגל המורה בסיום סבב השמות וישר קפצה לנושא אחר לגמרי "האנשים בקיבוץ שאנו חיים בו חשובים מאוד" מיכל לא הבינה למה התכוונה אותו המורה עם הקול הסמכותי והבררני שלה אך דאגותיה של מיכל היו יותר בעניין החברים שלה זאת אומרת החוסר בחברים שלה שלא תטעו מיכל הייתה ילדה יפה אפילו המילה "כוסית" הופנתה אליה מספר רב של פעמים אבל מיכל לא אהבה את המילה הזאת היא יותר אהבה את המילים "מלאך" "יפה" "ירח" כן את אותן שלושת המילים האלה היא אהבה אפשר להגיד שהיא הייתה תמימה.

"רוצה לבוא אלי היום לשתות תה" שאלה מיכל את אחת הילדות בכיתה היא בחרה אותה ברנדומאליות "לא!" השיבה אותו הילדה המתנשאת "אבל מדוע לא" שאלה מיכל "כי אבא אמר שאין לך אבא ושאמא שלך זונה!" צעקה על מיכל בתוקפנות מיכל כמובן יצאה מן המקום בוכה ורצה הביתה בעודה מנגבת את הדמעות אמה שאלה על סיבת הבכי בגמגום רב מיכל פלטה "אמא אמרו עלייך שאת זונה" האמא תקפה בבהלה "מה?!  אבל מי אמר שטות כזאת" שאלה את מיכל "כולם אומרים את זה אני לא רוצה לדבר איתך" אמרה והלכה להסתגר בחדרה.

במקביל למרחש בבית השוכן כמה רחובות מביתה של מיכל דבר נפלא קרה "יואו אבא תודה אני אוהב אותך" כך הגיב סער למתנה אשר קיבל מאביו אלה היו אופניים חדשות אשר מחירם היה גבוה להפליא ממש מחיר לא מהעולם הזה "בבקשה בן תזכור תמיד שאבא אוהב אותך ועוזר לך בכל" ענה אביו על התודה שקיבל "אני אזכור אבא אני אזכור" אביו של סער היה יושב ראש מועצת הקיבוץ ובראשותו היה רכוש רב וקשרים רבים אף יותר "מסודר" קוראים לזה בימנו..

אחרי קבלת המתנה סער התקשר למספר מחבריו והזמינם ללכת לשחק כדורגל במגרש של הקיבוץ "הלו גל תארגן את כולם וניפגש במגרש בעוד שעה בדיוק" אמר לגל "בסדר" השיב גל ואחר כך מהר התקשר לכולם בשביל לארגן את המשחק המיוחל.

השעה 5 וחבורה של 10 ילדים נמצאת במגרש "איפה סער" הייתה השאלה שעוררה את כולם "הנה אני עכשיו אפשר להתחיל" קפץ סער מהפינה "תראו את הכדור החדש שקניתי הוא מאירופה" למשמע המילה אירופה נהיה הד במגרש והילדים נותרו בפה פעור "אוקי עכשיו נתחלק לשתי קבוצות אני גל אופיר בן ומאור מול השאר" קבע סער.

בשעה שהתרחש המשחק מיכל עברה ליד המגרש עם הדיסקמן הישן והרעוע שלה היא חשבה שאם היא תלך הרבה היא תיראה טוב יותר וגם היא נורא אהבה מוזיקה כשמיכל לפתע קלטה  את חבריה לכיתה משחקים היא נעצרה ליד הסורגים והשקיפה על תוך המגרש פתאום היא לא האמינה למראה עיניה סער הילד המקובל בכיתה רץ לעברה "בובה את בקטע של כדורגל" שאל אותה ומיכל הייתה בהלם ולא ידעה מה לעשות פיה לא הוציא הגה מעין מחסום אשר מונע ממנה לדבר "מה בלעת את הלשון" שאל אותה והיא היא ברחה היא ברחה לבכות בחדר..

בגלל הבושה אשר גרמה לעצמה היא כנראה לא ידעה שלמחרת..

למחרת לאחר הצלצול שכל כך משמח את הילדים האלה בני ה14 סער ניגש אליה "רוצה לצאת איתי לטיול היום בערב" הציעה למיכל בנחמדות עכשיו מיכל התביישה פחות ואמרה לו שאמא שלה לא מרשה לה לצאת עם בנים סער בתגובה אמר לה שוב ושוב שהיא יכולה לברוח ושכלום לא יקרה מיכל האמינה לסער יש באופי שלו משהו בטוח משהו אמין "טוב" אמרה מיכל בידיעה שהיא הולכת להתעמת עם אמה לאחר מכן "מצוין" השיב סער "ניפגש במגרש ב-10" אמר סער בביטחון "טוב" השיבה מיכל בחינניות והלכה מהר לביתה.

"אמא אני יכולה לצאת ב10 להיפגש עם ילד אחד" אמרה תוך כדי רעידה קלה "לא" ענתה אמה בקול רגוע ובטוח "אבל למה אמא" שאלה מיכל "כי ככה כשתהיה גדולה תצאי עם בנים" אמרה בהתנשאות קלה "אבל אמא אני כבר בת 15 עוד מעט" ענתה בעצבנות "טוב לא משנה" אמרה באכזבה מיכל והלכה למיטה בוכה על מיטתה הביטה איך השעון מתקתק והזמן קרב לשעה 10 מיכל ברגע החליטה לברוח החליטה לתפס מהחלון וכך עשתה וכשמיכל הייתה בדרך למגרש סער כבר חיכה לה שם..

"מיכל מה לקח לך כל כך הרבה זמן" שאל סער בתוקפנות "סתם רבתי עם אמא ונאלצתי לברוח" ענתה בטון מאוכזב "טוב זה לא משנה הבאתי סל פיקניק ויש איזה יער אחד בקיבוץ.. אנחנו צריכים ללכת אליו.." אמר סער עם פרצוף זדוני במיוחד "אבל זה לא מסוכן" שאלה מיכל בסקרנות "לא לא אל תדאגי אני מכיר טוב את המקום" השיב סער בביטחון "טוב" ענתה מיכל כל אותה ההליכה ליער עברה בשקט לחלוטין אף אחד מהצמד לא הוציא הגה "הגענו" הכריז סער ופתאום התקרב למיכל עד למרחק שהרגישה את הנשימות שלו "מה אתה עושה" שאלה מיכל בפחד "אני יודע שאת רוצה את זה" אמר סער כשחיוך מרוח על פניו סער התחיל לנשק את מיכל ולדחוף את הלשון שלו לגרונה "עזוב אותי" צעקה מיכל "אף אחד לא ישמע אותך פה" ענה סער בקול של רוצח מסוכן ומטורף סער התחיל לגעת במיכל במקומות פרטיים דבר שמיכל כלל לא רצתה סער המשיך תוך כדי צעקותיה של מיכל

אתם חושבים שהיא לא התנגדה? היא התנגדה אך סער היה בריון גדול מימדים ומיכל הייתה ילדה קטנה ויפה "סער בקשה תפסיק" אמרה תוך כדי שדמעות זולגות לה מהעיניים סער היה אחוז דיבוק הוא הפשיט אותה והתחיל לאנוס אותה מיכל הייתה בהלם דמעות לא יצאו אלא פשוט היא שתקה כאילו היא בקומה סער לעומת זאת חייך, מכל רגע לרגע זה נראה יותר מזוויעה

"את לא תספרי לאף אחד על זה לאף אחד ואם תספרי אני אדאג שיסלקו אותך מהקיבוץ" אמר סער כאשר בא על סיפוקו והצמיד את הבגדים לגופה הוא רץ משם והשאיר אותה קפואה ולא מקור.

מיכל נשארה לשבת שם 12 שעות עד שקמה והלכה לביתה כמו זומבי היא נכנסה והלכה לחדרה בלי לומר דבר אמה שאלה אותו איפה הייתה ומיכל לא ענתה היא פשוט שכבה במיטה כאילו ראתה רוח רפאים

חלפו הימים והשבועות וחודשיים עברו מאותו אירוע מיכל בזמן הזה לא דיברה, לא דיברה עם איש אך ביום ההוא "אמא אני צריכה לספר לך משהו" אמרה רועדת וחיוורת "בתי מה קרה לך אנא ספרי לי" ענתה אמא בסקרנות יתרה "אמא......הוא......אנס....אותי." אמרה בדמעות אמה באה לחבק אותה אבל מיכל התרחקה היא פחדה שמה שקרה יקרה שוב והיא לא יכלה להתקרב לאף דבר לאף אחד "מי זה היה" צעקה על מיכל "סער" ענתה בשקט ואז אמה יצאה מהבית בטריקת דלת

מי זה סער" צעקה ונכנסה אמה של מיכל באמצע שעור בכיתה של מיכל "תירגעי קודם כל גברתי נדבר אחרי השיעור" אמרה לה סיגל המורה

אחרי השיעור אמה של מיכל סיפרה למורה את כל אשר מיכל סיפרה לה והמורה החליטה להזמין את אביו של סער לבית הספר להתעמת עם אמה של מיכל העימות היה חד צדדי אביו של סער פשוט ספג צעקות מפיה של אמה של מיכל ולא אמר דבר "אני מציע להעביר את זה למועצת הקיבוץ" אמר אביו של סער כשאמה של מיכל הפסיקה לצעוק "בסדר" אמרה וחזרה לביתה.

אני לא יודע מה קרה שם אבל חודש מאז העימות מועצת הקיבוץ זימנה את אמה של מיכל "מועצת הקיבוץ החליטה שאת וביתך מגורשות מהקיבוץ אתן תצטרכנה לעזוב את הקיבוץ עד השבוע הבא" אמר חבר מועצה בקרירות וסנוביות "מה אמרתה" צעקה אמה של מיכל "שמעת נכון אתן מסולקות" השיב החבר מועצה "אבל אין לנו לאן ללכת ואין לנו כלל רכוש" ענתה בבכי "מה לעשות זה המחיר על הפצת שקרים" אמר וסילק אותה מבית המועצה אמה של מיכל חזרה הביתה ובישרה למיכל את החדשות מיכל לא אמרה דבר, מאז אותם זמנים עברו 30 שנים, באותם 30 השנים מיכל לא דיברה לרגע עם אף אחד וחיה בפחד כל חייה

אתמול מצאו את מיכל בחוף הים כאשר ניסתה להתאבד כששאלו אותה מדוע עשתה דבר כזה נורא היא השיבה "כי העולם שלנו מושחת, כי אין צדק, כי אני לא יודעת איפה אמא שלי, כי העולם שלנו מושחת"

כל הזכויות המפוקפקות שמורות לזוהר המפוקפק

לילה איכותי.