טוקיו הוטל. מה זה אומר לכם?
לי, אישית, זה אומר חבורה של פריננסות בשקל, עם תסביכים שונים וסולן שנראה כמו סולנית, שכדי לסדר את השיער שלה, דוחפת את האף לשקע, לשעה שלמה, עם אח תאום שמחבר לעצמו בקלאות ארוכות מרוחות בתערובת שום ודבש לראש, עם עוד משהו שמגהץ את השיער שלו, ואז יורק עליו (כי ג'ל זה יקר!!) ועם מתופף שנראה כמו הצרות היותר שמנות שלי!
חבורה של עלק רוק, ששרים כמו ששרים ומנגנים כמו חבורה של מוטציות בבפנזות! (בבונים + שימפנזות)
חבורה שממלא איכשהו עם אצטדיונים, שלמעריצים שלה יש חולצות שכתוב עליהן, טוקיו הוטל. טוקיו הוטל!! טוקיו הוטל!!!!!!!!! להיפים מסריחים שמתקלחים רק בליל ירח מלא שחל בשנת הציפור הזורגגת, יש שמות יותר נורמליים!!!
למה? למה? למה המעריים שלהם כל כך ונדליסטים? בעיר שלי, בשכונה שלי, כמעט כל אבן, תחנת אוטובוס ועמוד, מלאים בכתובות בסגנון "ביל הסקסי תעשה לי ילד!!". לעזאזל, את מי מעניינים חיי המין הדוחים שלכם?!!?!?! אשמתי שאתם מחפשים ריגושים עם מישהו שאף אחד, כולל אף אחד, עדיין לא יודע אם זה גבר או אישה?!
פאקינג שיט!
יש אנשים כל כך מוזרים..
אני מרגישה מוזר.
אני מרגישה געגועים.
אני מרגישה תקווה.
אני מרגישה אהבה.
אני מתגעגעת לאהוב. לאהוב מישהו, עד שתכאב לי הבטן ואני ארצה לבכות. אהבה כזאת, שגורמת לי להסמיק כל פעם שהשם שלו עולה לפני. אהבה שגורמת ללב לקפוץ כל פעם שאני רואה אותו.. בעצם, גם כשאני רואה את השם שלו, ברשימת המחוברים.
אהבה שמקפיצה, שמחממת, שמטריפה, שממלאת את הראש! אני רוצה לבכות, לצחוק, לשמוח, לצרוח! מאהבה..
אני מקווה שתיהיה שביתה. לא של הארגון, שביתה כללית. שגם ההסתדרות תשבות! (אני רוצה שביתה אמיתית! רק שלוש מורים שמלמדים אותי בארגון! )
אני אוהבת. פשוט אוהבת. את כולםםם... א כל שונאיי, ואהביי, ואוייביי (שמתם לב כמה אוהביי ואוייביי דומים? המילה?)
רגשות
גיל ההתבגרות..
אוהבת, מקווה, ובעיקר מתגעגעת
סלינה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
under the sun