הבלוג שלי....

בימים כאלה אני ממש שמחה על קיומו של הביה"ס,

ורק בשביל שיהיה לאנשים לאן ללכת במקום לשבת בבית.

אתמול בערב התחלתי להרגיש ממש רע,

כלומר,

ממש ממש רע.

דברים כמו: עייפות (והרבה ממנה) , חום וכאלה שיטים...

ועוד כשהייתי צריכה לשמור על אח שלי!

והוא כל הזמן הציק לי בשאלות על הסיבה שאני גוססת לי על ספר המתימטימקה שבו הייתי צריכה לעשות שיעורים.

כשאמא שלי הגיעה היא אמרה שאכן יש לי חום, אבל זאת לא סיבה לא ללכת לביה"ס או משהו כזה..

והכל בגלל סדר העדיפויות המעוות שלה:

כי אחרי שאמרתי לה שלא יהיה לי שיעור מתימטיקה היום (לבלה יש בחינות בגרות ), היא אמרה שאני באמת נראת נורא ושאין סיכויי שהיא תיתן לי ללכת לביה"ס היום.

אבל היום , אחרי שהלכתי לרופא (אני עדיין לא מבינה איך הצלחתי להגיע עד לשם ועוד לחזור הביתה בהתחשב בעובדה שבקושי עמדתי על הרגליים ושהייתה לי סחרחורת) היא התקשרה אלי:

אמא שלי: "מה אמר הרופא?"

אני: "שפעת. ואני צריכה להישאר בבית כמעט כל השבוע..."

אמא שלי: "או... אבל מחר יש לך מתימטיקה , לא? אני לא רוצה שתפסידי שיעור... אני רוצה שמחר כן תלכי לביה"ס.."

אני (כאן כבר איבדתי את הסבלנות) : "אני בקושי עומדת על הרגלים, ואת רוצה שאני אלך לבית הספר רק בגלל שעתים חסרות חשיבות של מתימטיקה?!"
אמא שלי: "טוב... אני אחשוב על זה..."

אני: "...."

זה סדר עדיפויות נורמאלי?!

לא נראה לי.

טוב , הלכתי להמשיך לגסוס ...

*שיעול*