נבירות בנבכיה של תודעה מטורפת

לחיי הבדידות והצער, והשעות הארוכות, ארוכות מכדי שנוכל למנות, שהעברנו בוהים באוויר, מחכים לבאות, מצפים לקצת, קצת חדשות טובות.

לחיי הכאב, נפשי וגופני, הייסורים, חבלי הצמיחה, חבטות הגדילה, צירי הלידה של ההשראה הזו, שפועמת כל כך חזק עד שנדמה לעיתים שנתפוצץ, כל כך הרבה מחשבות שרצות בראש וכל כך מעט זמן לחשוב אותן, כל כך הרבה רגשות שדומה שאיננו בנויים להכיל אפילו את מחציתם.

לחיי הבלבול, המחקר, התהיות, השאלות המנקרות האלו שחודרות הכי עמוק, קורעות את האיברים הפנימיים, תרות אחר האמת החבויה הזו, הנסתרת.

כל כך קל לקבל אמת אחרי שהיא נחשפת, כל כך קשה לחשוף אותה לראשונה אל אור היום. כל כך קשה לצאת ולחשוב מתוך הקופבה המובנית שנולדנו אליה, עטופה בחומה ענקית, אינסופית של שקרים סילופים ועיוותים קטנים.

אז  בואו נרים בבוקר כוס אחת של שמפנייה תוססת לחיינו, לחיי, לחיי כל השקרים השקטים, לחיי האמיתות הגדולות, לחיי החיפוש הנצחי, לחיי האובדן, לחיי האיבוד. לחיי הסבל האנושי הזה, שהופך את כולנו אחד, לחיי הסבל שחוצה כל גזע, מין ודעות, הדבר היחיד שמשותף לכולנו, מדמם, פתוח, בוער בכולנו. מאחד.

לחיי השתיקות ששוות שעות של דיבור, לחיי מעשים ששווים שנים של זיכרון, לחיי מחשבות חדשות ששוות עידנים של מחקר, לחיי מחשבות קטנות שממלאות רגעים של מעט.

לחיי הדרך, שווה יותר מהיעד, לחיי הייעוד הנסתר, לחיי הכוונות של כל הנשמות הטהורות. לחיי הדמעות הרותחות האלו, החיוכים השבורים, הייאוש, התקווה, לחיי התחתית ולחיי הפסגה.

לחיי חלומות שיוצרים מציאות טוב יותר, לחיי במציאות שמכתיבה את הקצב, לחיי העכשיו, לחיי העבר והעתיד, לחיי התקוות השבורות, לחיי רסיסים של ציפיות. אנחנו רוצים כל כך הרבה דברים, מחכים לשינוי, מקווים למצוא את עצמינו, במקום ליצור עצמינו מספק. חיים במרדף אחרי עוד ועוד עוד, עוד כח, עוד כסף, עוד רכוש, עוד נכסים, עוד אהבות עוד ריגושים, עוד מזון, עוד בגדים, עוד חברים, עוד אוהדים.

ובצהריים נרים כוס אחת של יין ישן, לחיי ההפסקות, לחיי העצירות הקטנות בדרך, לחיי ההתנקות מכל השפע, מכל הידע, מכל האובר אובר הכל, שמפוצץ אותנו עד שאין בנו מקום לכלום, אפילו לא לעצמינו.

לחיי המורכבות, לחיי הסתירות והניגודים, לחיי חיים של שחור לבן אפור ועוד מיליארד ושמונה גוונים אחרים, לחיי סובלנות, הבנה, הכלה, קבלה. לחיי התקדמות ראויה, לחיי פניות נפשית, וקצת נאיביות.

לחיי התמימות שהייתה לנו, לחיי כל הדברים שאיבדנו, לחיי המתים, הנופלים, השבורים, העזובים, הכואבים, הבודדים, המסכנים. לחיי המפורקים השרופים המנותצים.

לחיי האמת, לחיי השמחה. לחיי סיפוק ממלא, לחיי הכנות, לחיי קצת הצלחה, לחיי חברות, ואהבה.

ואולי ארים בערב, כוס אחת של מים זכים, לחיי החיים, ממוצים במלואם, עד הסוף ומההתחלה.