לקח לי המון זמן, תמיד לוקח לי המון זמן. אף פעם לא הייתי מאלה שמאופסים על עצמם. חבל שכך,

ואולי מזל. זה יקשה עליי עוד הרבה, זו מיומנות שאצטרך לרכוש. אבל אם הייתי אחרת,

לא הייתי הולכת לים, לא הייתי חולמת, לא הייתי מאמינה. והאמת היא שלא האמנתי.

לא האמנתי בכלום. לא האמנתי באלוהים (מצחיק, בדיוק התחיל עכשיו השיר 'סך הכל', הכותרת הקודמת של הבלוג. שיר שנכתב ע"י אחד חכם שמתנדנד בין שניי העולמות, יונתן רזאל), לא האמנתי בעולם הבא, לא האמנתי בעצמי, אפילו באהבה וחברות-אמת כבר הפסקתי להאמין.

נותרתי ריקה, משאית ענקית עם שלוש קופסאות. מה יש בהן, טשטושים מהעבר, ההווה והעתיד שלי.

לא האמנתי באף אחד שיוכל באמת להגיד לי את הדבר הנכון, שלא יסתכל קודם על עצמו, הפסקתי לרגע האמין בדבר היחיד שעשה אותי כל כך אני.

יצר האדם הוא טוב מטבעו. ברור שבכל אחד קיים גם רע, גם בי, והמון, יותר מדיי. אני מסוגלת להיות הרסנית לפעמים אני יודעת. אבל בתוכי האמנתי שיצר האדם הוא טוב. והחלטתי לחזור לזה, אל האמונות. אני מאמינה בים, אני מאמינה באלוהים, אני מאמינה בעולם הבא, אני מאמינה בעצמי, ואני מאמינה שיצר האדם הוא טוב מטבעו. אנשים פשוט לא מודעים לזה, ואעזור להם לעזור לעצמם. אני יכולה, אני יודעת שאני יכולה. והתחלתי, וזה מסב לי הרבה אושר.

החיים לוקחים אותי, נוהגים אותי, והרוח נשבה לגרעין עודד. זרעי קיץ באים בנחיריים, ורומזים איזה קיץ, הולך להיות - קיץ חזק.

הרוח ממלאה מקום בלב שלי, בצד השמאלי של המח, ההבנה וההכרה ממלאת. 

ניקולס קייג' שיחק מלאך, שנפל מן השמיים מתוך רצון חופשי שלו, כדיי להרגיש. כדיי לאכול אגס, כדיי להיפצע ולדמם, כדיי לגעת בזרוע של זו שהוא אוהב, כדיי ללכת יחף על הכביש וכדיי לרוץ עם ג'ינס, יחף, אל תוך הים. אז מה אם לא ישמע את צליליה האלוהיים של הזריחה, הוא יזכה להתעורר מחובק עם אהבת ליבו. רצון חופשי. "אלוהים נתן לטמבלים האלה את המתנה הכי יקרה שיש, אז שהוא לא ייתן אותה לנו?", "מה המתנה הזו?", "רצון חופשי".

זה נכון, הוא לא ייתן לנו מזל, הוא לא יכשיל או יפגע. הוא ייתן הזדמנות, הוא ייתן רצון.

אני יודעת שאתה היית כזה. כי לא היה בך פחד, לא היו לך מעצורים, לא פחדת לעצום עיניים ויותר מזה, לא פחדת לפקוח אותן, הטלת ספק.

אני מסרבת להיות מאותם הצדקנים שמעדיפים לומר ולעשות כל מה שעושה רושם, ולפקפק בדברים מבלי לדעת. מסרבת לחקות, במיוחד אותך. אתה חלק עצום מתוכי, ואני רואה עצמי כחלק מה"צבא שלך", כותרת שבטח לא תאהב, אך הצבא הזה יעביר, יפתח ויגשים את מי שאתה עבורו. עבורי.

אני רודפת כבוד, וצדק, וסובלנות. לא אסכים לוותר על ערכים אלו אף פעם. לא אסכים לוותר על עצמי, אך אני האחרונה.

אה, ומיציתי את רון כבן-אדם. הוא ממשיך לחכות שהחיים יביאו לו מתנות... ואני לא מסוגלת עם הנסיונות החד-צדדיים הללו לשמור על קשר. הוא יקר לליבי ותמיד יהיה, אני חושבת שאהבתי אותו איזו תקופה. היה לי קשה לקבל את העובדה שאני לא מספיק חשובה לו כדיי שינפץ את הקרח בדרך אליי, אבל הנה, נכנעתי, קיבלתי.

גלידת וניל: רכה, קרה, מתוקה ומתמוססת בפה.

חוף הים: חול בין האצבעות, רוח מלוחה, מים קרים ומלוחים, תלתלים.