היום הזה היה שונה לגמרי ממה שציפיתי, במובן הכי טוב שאפשר לומר.

תיכננתי לחתום את היום בתמונת "שלום כיתה א'" ולסגור עניין אבל כשהכל מציף אותך רצוי להציף החוצה. 

התרגשתי מעצם המעמד, מזה שהכל חדש, שיחות היכרות ופרצופים חדשים. 

מי שמכיר אותי מקרוב יודע שלא תיכננתי ללכת לחינוך המיוחד, ובאותה נשימה לא יכולתי לבחור אחרת.

אם לא הייתי שלמה עד עכשיו לגביי הבחירה בחינוך (מיוחד בפרט) כמקצוע לחיים - היום כבר ברור לי שהכתובת היתה כתובה על הקיר. ולמען האמת עם ההרגשה הזו הרבה יותר כיף לי לפתוח את שנת הלימודים ואיתה פרק חדש בחיי.

הנאומים שכללו את השושנה של הנסיך הקטן, דיקנית שהיא אחות ל, נציגת הסטודנטים אחות ל, להקה מהממת של ילדים באמת מיוחדים שפשוט אוהבים מוסיקה אז הם שרים ביחד, במקרה את "רק בגלל הרוח" שתמיד מתקשר לי לאחים שלי, הצגה סוחפת מצחוק ובכי "אם אנחנו כבר כאן אז למה לא להינות מזה?" של אורנה סגל ויפעת נוימן המדהימות, אימהות ל, שבאומץ, חן והרבה הומור גללו בפניי את קורות חיי כבת להורים ל, וכאחות ל בעצמי. ואיך לא, הן שרות שם את "כולנו זקוקים לחסד" שאני מכירה כ"לתת בלי לרצות לקחת" המוטו של פלוגת כרמל שהיתה הבית שלי בצבא. 

זה היה בוקר בו הכל התחבר - עם חיוך רטוב מבכי - שהמקצוע שאני לומדת הוא הרבה יותר ממקצוע והשנים הבאות יהיו מלאות באנשים מיוחדים בהמון צורות שונות שיהפכו לי את החיים ואולי יתנו לי לתת להם מעט בחזרה.

לימודי ההיסטוריה לצד החינוך המיוחד מזכירים לי שככל שאתה לומד ויודע יותר, ככה אתה מגלה כמה אתה לא יודע. שיעורים בצניעות ובפיתוח גישה חוקרת וביקורתית. מרגש, לא חד משמעי, מפתיע ובעיקר מלמד. כל זה באחד ממוסדות הלימוד הכי מעורבים, יוזמים וחברתיים שראיתי.

בקיצור, נראה לי שהגעתי למקום הנכון אז בהצלחה לי ולכל מי שהתחיל השנה!

שלום שנה א' :)