תקופה כזו שלא רוצים לעבור לבד, אבל כל כך קשה למצוא אחד. לא את ה-אחד, פשוט אחד. אחד נחמד, לא חייבים ללכת יד ביד.

אז דיברתי עם ארבעה, חמישה, אפילו יצאתי במקביל. מרגישה הכי רעה בעולם, ובכל זאת, גם בודדה. 

אז יצאתי למסיבה, ריקודים, טירוף. לא עזבו אותי במנוחה, כל רגע מישהו אחר כאילו משחר לטרף. האמת, נהנתי מזה.

ובכל זאת, הרגשתי כל כך בודדה. ממש.

לא התגברתי על כלום ואני לא מאמינה לאף אחד

אבל כל כך כל כך רוצה.

כששום דבר לא בא. כששום דבר לא בא לך טוב

אז בא לך קצת למות, אבל גם זה לא בא - טוב...