ינשופה של מינרווה

הפאשיזם מוכר כמשטר הטוטאליטרי שאפיין את איטליה בשנות שלטונו של מוסוליני. מקור השם פאשיזם נגזר מן המילה פאשי -  צרור הזמורות שבו נהגו לעטוף את הגרזנים בתהלוכות הניצחון ברומא ולימים הפך לסמלה של המפלגה הלאומית האיטלקית . אולם, הפאשיזם לא נולד באיטליה, כפי שהראה זאת פרופ' זאב שטרנהל בספרו "לא ימין ולא שמאל" , ניצני האידיאולוגיה הפאשיסטית הבשילו בצרפת של סוף המאה ה-19, על רקע הופעתה של הלאומיות החדשה בצרפת – לאומיות אורגנית, נוסח הלאומיות הרומנטית הגרמנית של תחילת המאה. לאומיות זו היא מרכיב יסודי במחשבה הפשיסטית. בניגוד לדעה הרווחת כי הפאשיזם הוא תולדה של מלחמת העולם הראשונה והמשברים הכלכליים-חברתיים שנגזרו ממנה, טוען שטרנהל כי הפאשיזם הוא תוצר של משבר הדמוקרטיה הליברלית ומשבר הסוציאליזם בעת ובעונה אחת. זהו מרד כנגד החברה הבורגנית על כל היבטיה. מבחינה זו, קיימת זיקה עמוקה בין אידיאולוגיה זו למרכסיזם – שניהם שואפים להרוס את הסדר הישן שממנו צמחו כדי להחליפו במבנים פוליטיים חדשים. מתוקף עליונותה של הפוליטיקה בפאשיזם, הופכת המדינה לשליט הבלעדי בכל תחומי החיים החברתיים ובכל ערכיה הרוחניים - לא קיים מקום לפלורליזם מכל סוג שהוא. הפאשיזם שואב את הלאומיות מן הימין ואת הסוציאליזם מן השמאל בהציגו בן כלאיים בדמות הימין הסוציאליסטי. ז'ורז' ואלואה טען בשנות העשרים של המאה ה20 כי היה זה בארס "הראשון שראה את האפשרות ואת הצורך למזג את הלאומיות ואת הסוציאליזם" בארס ערך את העיתון "לה קוקרד", בשנות התשעים של המאה ה19 והוא גם נתפש בעיניו כעיתון הפאשיסטי הראשון. אחרי בארס, נחשב סורל כאביו האינטלקטואלי של הפאשיזם, שכן הוא הגה את הרעיון כי יש לגייס את הפרולטריון ואת הבורגנות יחדיו ולהשתית את החברה על שני מעמדות אלה .סורל טען כי רק פרולטריון פעיל ותובעני ישיב לבורגנות את כוחה היוצר. הבורגנות מוצגת כחלק חשוב ביותר במארג הכללי ולכן אין לחסלה  אלא יש לפרוש מעליה מדינה קורפרטיבית, סינדיקליסטית ולאומית. לאורך כל השליש הראשון של המאה ה-20, הוגים צרפתים רבים, ביניהם דריה ומולניי חלמו על "חידוש פניה של החברה הצרפתית והולדת עולם חדש" מתוך אמונה שיש להקים לתחייה את חוג פרודון.

גלישת השמאל:

המעבר מן המרכסיזם אל עבר האידיאולוגיה הפאשיסטית אצל סורל וממשיכיו נבע ממספר סיבות: א) התנתקות מהאורתודוכסיה המרכסיסטית – סורל ביקר את המכניזם הקר והרציונאליסטי הטמון במטריאליזם והעלה ספקות בדבר יכולתו של מודל זה לספק הסבר לכלל התופעות ההיסטוריות. הוא ראה באורתודוכסיה המרכסיסטית, שנציגה הבולט היה קאוטסקי, אסכולה שלא מוכנה לשום שינוי ברוח התקופה ושאף מעוותת את תורתו של מרכס. יתרה מכך, סורל וממשיכיו אחזו בדעה כי המטריאליזם מהווה את הבסיס האידיאולוגי של הבורגנות ומבחינת הבסיס הרעיוני, לא מצאו סורל ותלמידיו הבדל גדול בין הקפיטליסטים לאורתודוכסיה הישנה. בו בעת, גם המעבר מן האורתודוכסיה למפלגות סוציאל-דמוקרטיות נתפש בעיניהם כאבי אבות הטומאה. הם ביקשו להחליף את הסוציאליזם המדעי בסוציאליזם לאומי.

ב) מהפכת הפרולטריון – הרעיון העומד בבסיסה של הדוקטרינה המרכסיסטית הוא מהפכה חברתית בניהול הפרולטריון. ברם, המהפכה בוששה לבוא. הפרולטריון כמעמד, לא הצליח/יכל/רצה לצאת כנגד הבורגנים וההתעצמות האימפריאליסטית של התקופה ועל-כן סר חינו בעיני סורל וממשיכיו. כעת הועמדה הדוקטרינה המהפכנית לא על מעמד אלא על הכלל השלם האמיתי לשיטתם – האומה. אי יכולתו של הפרולטריון לפתח כוח מהפכני ולהחליף את מנגנוני השלטון, הביא את סורל לפתח תפישה לאומית רדיקאלית אשר באה לידי ביטוי בספרו "הרהורים על האלימות" ומתוך קונספציה זו, חלה גם גלישה במשנתו אל עבר תפישות אנטישמיות. כך לדוגמא מבקש מחבריו אנרי דה-מאן, יו"ר מפלגת הפועלים הבלגית בשנות השלושים, לשתף פעולה עם המשטר הנאצי ולדאוג לפיתוח האתוס הלאומי במטרה להגשים את ריבונות העבודה. בספרו "אל מעבר למרכסיזם" מאן מבטא באופן ברור את משנתו של סורל, לדידו לא ניתן לפתור את הסכסוכים האימפריאליסטים על-ידי הסכמים חופשיים בין האומות – השלום יגיע לאירופה בכוח הנשק. לפיכך הפרולטריון סיים את תפקידו ההיסטורי ועליו לפנות את הבימה לטובת צמיחתה של פולחן האומה. ג) הבורגנות – יותר לא נתפשה הבורגנות כאויב הסדר החברתי. האידיאולוגיה החדשה ראתה בליברליזם ככלל ובדמוקרטיות הליברליות בפרט את מקור הכאוס החברתי. על הפאשיסטים לדאוג לחיסול הסדר הדמוקרטי שכן הוא עומד בניגוד לחוקי הטבע ואין בו דבר מלבד שקר ומס שפתיים. הם הגיעו למסקנה כי אין הפרולטריון מסוגל להכניע את הדמוקרטיה הליברלית כי אם האומה בלבד.

הימין החדש:

את החלוקה המקובלת לשלושת אגפי הימין קבע רנה רימון: ימין מסורתי, ליברלי, ובונפרטיסטי-פופוליסטי. אולם חלוקה זו יפה לתקופה שקדמה להופעת הבולנז'אניסטים. תומכי בולנז'אן. אותו גנרל ומדינאי שנקט עמדה תקיפה נגד גרמניה ונסך בפני לאומנים רבים תקווה בדבר מחיקת החרפה הגרמנית של 71'. ייצג את הפרוטוטיפ החדש של הימין.  תהליכי המודרניזציה והדמוקרטיזציה של החיים הפוליטיים באירופה הולידו חברת המונים , חינוך החינם, זכות ההצבעה הכללית, העיתונות היומית בעלת התפוצה הנרחבת המביאה את הפוליטיקה לכל קצוות המדינה הם הגורמים שיצרו את הימין החדש, אשר נחלק לשני מחנות: הימין הליברלי – משתף הפעולה עם הדמוקרטיה, והימין הלאומי הנושא עיניו למהפכה מסוג חדש. בניגוד לימין הבונפרטיסטי, הימין הלאומי נהנה מאוטונומיה אינטלקטואלית אשר בראשה עמד בארס. בסוף המאה ה-19 קנה לו חוטר זה של הימין השפעה רבה בחוגים שונים.

אולם, אין ספק שבקונספטואליזציה של הפאשיזם ידו של השמאל על העליונה. השמאל תורם את מרבית התכנים האידיאולוגים על-אף קיומן העצמאי של תיאוריות לאומיות מפותחות. מניתוח זה עולה מהות הפאשיזם על-פי העקרונות הבאים: 1)סינתזה של לאומיות אורגנית וסוציאליזם אנטי-מרכסיסטי 2) אידיאולוגיה מהפכנית המבוססת על שלילה סימולטאנית  של הליברליזם, הדמוקרטיה והמרכסיזם. 3)שלילת המטריאליזם – לדידה הליברליזם, המרכסיזם והדמוקרטיה מייצגים היבטים שונים של אותו חולי מטריאליסטי 4) המדינה כביטוי לשלמות האומה 5)תכנון מרכזי המושתת על קורפורטיזם.

ובאופן כללי, הפאשיזם מייצג את שלילת הדוקטרינות הפוליטיות של המאה ה-18 ושל המהפכה הצרפתית. את עקרונות המוגדרים מתוקף הראציונאליזם הצרוף של תקופת האורות מחליפים מונחים אבסטרקטים כמו "ציביליזציה קהילתית" או  "אופי אנטי-אינדיבידואליסטי" הטומנת בחובה השקפה רומנטית מהפכנית. מבחינה זו, יש להזכיר את הערתו של יעקב טלמון, אשר הצביע על הקשר הגורדי בין תפישות רומנטיות אבסטרקטיות של ההוויה למרדנות ומהפכנות.