באה לבקר. בלוג לביקורת טלוויזיה

"כך היה - 40 שנות טלוויזיה ישראלית", א'-ה' 20:00, ערוץ 1

למרות שאנחנו נוטים לשכוח, ההיסטוריה התרבותית הקולקטיבית של הישראלים מצולמת היטב. מי שלא שוכח הוא ערוץ 1. בהיעדר תוכניות אמיתיות, תקראו לזה מצוקת רשות השידור, החליטו קברניטי הערוץ על רצועה יומית בת שעה, שבה יגאל רביד יעסיק את כל עובדי הארכיון בפול טיים ג'וב.

זה אולי נשמע לא משהו, תנאי הפתיחה די עבשים, אבל באופן מפתיע רביד מצליח לייצר תוכנית מצוינת. כפי הנראה, בזכות העובדה שהוא מוכיח עניין אמיתי, שהוא לא פחות חשוב מידע אמיתי. גם כשהנושא או מושא התוכנית איזוטרי להפליא, הוא מצליח להעביר את התחושה שמי שמפספס כאן משהו זה אנחנו.

אבל אתמול הנושא לא היה איזוטרי, וגם לא האורח. רביד אירח את שלמה פרנס, לתוכנית שהוקדשה כולה למוזיקה היוונית. אריס סאן, גליקריה, יהודה פוליקר, יורגו דאלארס וגם סרנגה, כולם היו שם. או לפחות השירים המצולמים בכיכובם. כשהגיע השלב של פוליקר ודאלארס ביחד, פשוט התמוגגתי. פרט טריוויה שהייתי חיה גם בלעדיו: יעקב גלעד הוא שגילה את גליקריה לשמעון פרנס, שבתורו גילה אותה לכולנו. עכשיו אם אתם רוצם להאשים מישהו, יש לכם את מי.

אבל בואו נחזור לנוסטלגיה. פעם הכל היה הרבה יותר תמים, פוליקר היה מינוס 15 ק"ג. פעם היתה מדורת שבט אמיתית, תחושה של חיבור בין כל הישראלים, לא כמו היום שהאוכלוסייה נחלקת בין "הישרדות" ל"אחד נגד מאה". ומי שלא מבין את זה, יש גם תרגום לשפת הסימנים.

בדרך כלל "כך היה" מתנגשת לי עם החדשות, אבל בכל הזדמנות אחרת – כולל הפסקת פרסומות – נראה לי שזו דרך בדוקה להעלות חיוך על הפנים, כך סתם בסוף היום.