אז מה החלטתי לעשות?
(כמובן שהרעיון המקורי אינו שלי אבל היות ואני כלת השמחה אני יכולה לקחת לי כמה קרדיט שאני רוצה...)
היה לי ערב גבינות ויין...
נשמע פלצני אני מודה אבל היה כל כך כיף...
החברות האלו היו החברות הכי קרובות וטובות שלי במשך 7 חודשים אינטנסיביים מאוד.
את כולן הכרתי בעבודה וכולן תמיד הרעיפו עליי אהבה שלא תמיד הבנתי למה זכיתי לעוצמה כזאת מהנשים האלו שרק הכרתי...
קיבלתי מלא מתנות, מלא ברכות, שיר שהוקדש לי, גבינות ממש ממש טעימות, אווירה קסומה ובעיקר הרגשה הכי טובה בעולם (גם היין טרם להרגשה הזו 
).
אני מתקשה להאמין שאני מתגייסת מחר.
יש לי תחושה שיש לי עוד הרבה סידורים ואין לי יותר זמן.
אני רוצה לראות עוד כמה אנשים ואין לי כל כך זמן לראות אותם.
אבל אני מצליחה להרגיע את עצמי בכך שאני מזכירה לעצמי ששלושה ימים אחרי זה אני כבר חוזרת הבייתה.
מישהו שמכיר אותי יכול לדמיין אותי בקלות על מדים. מתאים לאופי שלי מדים. אני מדמיינת את זה כבר כל כך הרבה זמן... ומחר זה יקרה. זה ממש מרגש אותי 
אני אתגעגע מאוד לחברות מהעבודה והחלטתי שאני אשמור איתן על הקשר כי אין שום סיכוי בעולם שאני מוכנה לוותר על בנות איכותיות כל כך. הן מסוג האנשים שישארו איתך כל החיים.
אני לא יודעת מה עשיתי, באמת שלא, אבל הן אוהבות אותי על אמת.
אהבה שלא תלויה בדבר.
ואין לזה תחליף. שום תחליף.
ואני אוהבת אותן חזרה. וכבר מתגעגעת... אז אני חושבת שאני הולכת עכשיו לכתוב לכל אחת מהן מכתב אישי 
כי סביר להניח שבזמן הקרוב לא יהיה לי זמן לכתוב. ואם יהיה לי זמן אז כוח בטוח לא יהיה...
אני עומדת להיות מד"סית!!!!!!
יווווההוווווו...!!!
יומשמח לכולכם (: שלי- בהחלט שמח. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Broken Wings }{