אני רוצה לדבר איתכם על מחלה שנקראת מחלת האנורקסיה.
הסיפור בבלוג של אליה זיעזע את כל ישראבלוג, ואני בטוחה שאין בלוגר או בלוגרית שלא מכיר את הסיפור של הילדה המסכנה הזו.
ילדה בת 16, רגילה, אחת שנהנת מהחיים החליטה לרזות.
היא רשמה בבלוגה שהיא התחילה בתחילת הדרך לא לאכול אוכל, להפסיק עם המאכלים והשוקולדים ולא אכלה במשך כמה שנים (אכלה ואחר כך הקיאה, כמובן).
עד שהיא שמה לב שהיא נקלעה לתוך מצב של אנורקסיות, לא היה אף אחד שיעזור לה.
ככה 5 שנים היא הייתה עם המחלה הזו (קראתי את זה בבלוג שלה באחד הפוסטים).
עד ששמו לב לזה היה מאוחר מידי, הילדה הייתה עור ועצמות, הייתה על כיסא גלגלים, שיערה נשר, שינייה נרקבו והיא כמעט ולא שמעה כלום.
כמה שהיא מנסה לאכול היא רק מרזה מזה, היא רושמת בבלוג שלה כל פעם כמה שהיא יורדת וכמה שהיא עולה.
היא התחילה ללכת לאישפוזים, לא יכלה ללכת לשירותים לבד ולצאת החוצה יכלה רק ל - 5 דקות כדי שהחיידקים בחוץ לא יזיקו לבריאותה.
המצב הלך והידרדר, כל פעם היא העלתה 3 קילו וירדה 5.
הסיפור שלה קורע לב, כמה שהיא הייתה אמיצה ואף פעם לא נכנעה למחלה הזו, היא עשתה כל שביכולתה כדי לנצח אותה.
אבל, לצערנו לפני כמה ימים המערכת שלה לא יכלה יותר לשרוד, ועכשיו מדברים עליה בלשון עבר כי היא מתה לפני 3 ימים.
העמדתי את עצמי במקומה, וחשבתי איך זה להעורר בבוקר ולא לדעת אם זה יהיה היום האחרון שלי או מחר על פני כדור הארץ הזה.
ואני עוד לא מדברת על הכאב והסבל שהיא עברה.
למענה שהיא תהיה האחרונה שתמות מאנורקסיה בנות תואהבו את גופכם ואל תרזו אני שוקלת בקושי 30 קילו
ושהחזה שלי מתפתח הוא כואב ואני רגישה למכות חזקות זה לא עוד סתם דוגמנית ורואים לי קצת את העצמות תקשיבו מילה שלי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
