שלום לכולם,

 

ברכות לזוכים בתחרות הראשונה, מייל בדרך אליכם :)
לפני שאני מכריז על התחרות השניה (בפוסט הבא), אני רוצה להשיב לכמה רעיונות - וטענות - שעלו בתגובות.
אתחיל מהשיפוט.
כללית, יש שלוש אפשרויות לשפוט את הסיפורים  שמשתתפים התחרויות: שופט יחיד, קבוצה של שופטים והצבעה חופשית. כמובן, לכל שיטה יתרונות וחסרונות:
- שופט יחיד - תמיד אפשר לשאול מי נתן לו סמכות לשפוט בין סיפורים, מאיפה הידע שלו בספרות, למה הוא בחר בסיפור מסוים, וכו'. אני יכול לומר שאני מעדיף סיפורים קצרים, קולחים, רהוטים ומעניינים. עם זאת, כמובן שהיו סיפורים מצוינים שהיו מעניינים והשפיסקאות הראשונות שלהם היו חלשות. אני לא יכול לומר שכל סיפור שהיתה לו פיסקה ראשונה חלשה לא עבר את הרף שהצבתי, אבל זו פחות או יותר היתה הנטיה שלי. אני גם סלחן לשגיאות כתיב ודיקדוק אבל מחמיר עם שגיאות תחביר. אלה (עניין ורהיטות) שתי העדפות אישיות שאפשר להתווכח עליהן. במקום להתווכח עליהן, אני רוצה להצביע על העובדה שלסיפור שהוא גם רהוט וגם מעניין יש תמיד סיכוי מאוד גבוה לזכות בתחרות.
- לקבוצה של שופטים יש את כל החסרונות של שופט יחיד, בתוספת עלויות של ניהול התחרות. מישהו צריך לרכז את תוצאות השיפוט, לשקלל ביניהן, לדון בהן, וכו'. כל זה עולה בזמן יקר, שהיה יכול להיות מופנה לקריאת סיפורים.
- הצבעה חופשית. לדמוקרטיה המון חסרונות, העיקרי שבהן, שהיא מדגישה את המכנה המשותף הנמוך ביותר. יש לה יתרון מובהק אחד, והוא שהיא מפקיעה כח מהשופט היחיד :)
לכן, בתחרות השניה יהיה מנגנון שישלב הצבעה חופשית יחד עם שיפוט שלי.
ניתן יהיה להצביע לסיפורים בתגובות לפוסט התחרות: כל מצביע יוכל להצביע עבור עשרה סיפורים . אני אעתיק הכל לאקסל, ואפרסם את התוצאות. עוד לא החלטתי כיצד אשקלל את תוצאות ההצבעה החופשית עם השיפוט שלי, בואו נקבע שזה יהיה 50-50.
לשיטה הזו מספר חסרונות (למשל, אפשר לזייף תוצאות באמצעות הצבעה כפולה) וצריך לזכור שדמוקרטיה לא מבטיחה צדק, היא רק מבטיחה שיוויון בפני החוק.
עד כאן שיעור אזרחות להיום.
ועכשיו, שיעור ספרות:
נשאלתי למה אני לא מגביל את אורך הסיפורים. אני מאמין שכתיבה היא פעולה יצירתית, יותר משהיא יצרנית. כלומר, בתהליך הכתיבה ניגשים למיקלדת ומה שיוצא - יוצא, ורק אחר כך הולכים לערוך, לתקן, לסגנן ולשפץ. אי לכך, אם  מישהו כותב סיפור ויצאו לו 2000 מילים והוא חושב שכולן משמעותיות לסיפור שלו, מי אני שאומר לו שיש הגבלה של 600 מילים.
מה שכן, הייתי רוצה לחזור ולהדגיש שאני חובב של רהיטות, עניין והימנעות מהקדמות ארוכות.
עוד קצת:
כשאני בוחר נושא לתחרות, אני מתחשב אך ורק בנושא. ז'אנר אינו נושא לתחרות. אמצעי ספרותי - כנ"ל.
אני לא רואה טעם בתחרות סיפורי מתח, או תחרות סיפורים שכתובים בגוף שני. סיפור מתח הוא ז'אנר שמבטיח משהו לקורא (עלילה שמתקדמת על פי כללים מסוימים). כתיבה בגוף שני היא טכניקה שמבטיחה לקורא דברים אחרים (מיומנות עילית בכתיבה). אני חובב מושבע גם של ספרות מתח וגם של כתיבה בגוף שני ("האור ברמזור מתחלף לירוק, אתה גולש קדימה לאיטך, מישהו חוצה את הצומת באור אדום, מתנגש באוטו שלצידך, פותח את החלון ויורה לתוך האוטו שזה עתה התנגש בו. שמשת האוטו שלך מתנפצת והדבר הראשון שאתה שומע זו דווקא המוזיקה מהאוטו הנפגע. יש ריח של דלק, ושל אבק שריפה. ושל דם. דם שלך. אתה קולט שלא תגיע הביתה בזמן". מי שיכתוב ככה, כנראה שיזכה לאהדתי).
לא עניתי לכל מי שהגיב לפוסט הקודם, אני מקווה שהפוסט הזה עושה קצת סדר במערכת השיקולים שלי. כמובן שאשמח להמשיך ולדון בנושאים האלה. אני מקווה שעכשיו הם יותר מובנים.