הזהרה: פוסט חופר ולא מעניין כ"כ.
אתה נותן לי סיבה לקום בבוקר. אתה עושה אותי שמחה. אתה גורם לי לחייך. אתה מעביר לי את כל התחושות ואת כל הזכרונות והופך הכל לחסר משמעות. אתה הסיבה שכל יום ראשון אני רוצה לחזור לבסיס. אתה נותן לי תעסוקה. בשבילך אני רוצה להראות טוב. רק עליך אני חושבת כל הזמן, כל השאר הם רק ניצבים.
כיף לי איתך. כשאני איתך, אני מפחדת מהרגע שתצטרך ללכת. כשאתה הולך, siento un basio.
כשאני איתך, אני מסתכלת בעיניים הגדולות שלך, אלו שמשנות צבעים, ואני מרגישה כל כך הרבה דברים. ואני מקווה, שגם אתה מרגיש אותו הדבר. ואני כל כך רוצה שתבין, שתהיה איתי, שתרצה רק אותי.
כשאני רואה אותך במקרה, אני פתאום מאושרת. כשאתה שמח, אני שמחה. כשאתה צוחק, אני צוחקת. כשאתה שקט, אני שקטה.
אתה זה שמגדיר לי את הדרך. כשאני הולכת במקום מסוים, אני רק חושבת איפה בדיוק ללכת, כדי שאני אוכל לעבור במקומות שאתה בדר"כ עובר, כדי שאני אוכל להתקל בך 'בטעות', כדי שאני אוכל להתעלם ממך, כדי שתוכל לרצות את תשומת לבי.
אולי זאת אובססיה. זה ידוע שאני מפתחת אחת בקלות... אבל בינתיים זה לא אכפת לי. עד שלא תרצה אותי, אני לא אדע אם זה אמיתי או לא.
אני זוכרת כל רגע איתך. כל רגע שגרם לי להגדיל את הרגשות שלי כלפיך. אני כזאת נקבה, בחיי...
כל רגע איתך הוא משמעותי בשבילי, כל רגע איתך הוא מאמץ גדול כדי שתאהב אותי יותר. כדי שתעריך אותי.
Si solo somos amigos,
acepto mi destino,
pues no puedo vivir sin ti.
voy a segir a tu lado,
siempre aire con quidado,
asta que sientas algo por mi.
והנה רגעים שרק אני אבין. (בשביל לזכור, זה הכל)
בהתחלה זה היה בצחוק. "רגע.. זה הוא!" "מה?! זה הוא?!" "כןכןןן, זה הוא!!!!" "אומגגגגגג זה הוא!@#%"
כי דיברנו איתם בטלפון ולא ראינו אותם אף פעם.
אחר כך נפגשנו מלא פעמים. דיברנו. שתקנו. וזה התחיל כשראינו סרט ביחד. שכבתי לך על הבטן. נגעת לי בפנים. החזקת לי את היד.
אמרתי לך שאתה צריך לישון. אמרת לי שלא אדאג. נשארתי. קיוויתי שיקרה משהו. אבל לא קרה. כמו כל שאר הפעמים שהיינו ביחד ולבד. לא יודעת מה מונע ממך לנסות, או איך לגרום לך להבין שאני רוצה.
ראינו כוכב נולד ביחד אחרי שהצעת לי לבוא למועדון בבסיס. צחקנו ביחד. היינו בחדר שלך. העיניים שלך היו ירוקות. יצאנו, הן היו חומות. אמרתי לך שאתה ערפד כי העיניים שלך משנות צבעים. באת אליי מאחורה וכאילו ניסית לנשוך אותי בצוואר. החזקת אותי בצד אחד עם היד שלך מאחורי הגב שלי. ואז כאילו הפלת אותי לצד השני עם היד השניה. כל פעם שאתה נוגע בי אני מרגישה הכי טוב בעולם.
בבריכה לא התייחסתי אליך בכוונה. השפרצת עליי מים. כשראיתי שזה אתה שהשפריץ, הסתובבתי באדישות. אחר כך באת אליי והחזקת אותי מעל המים ככה כמה שניות ואז הפלת אותי לתוך הבריכה בשביל כאילו להטביע אותי. גם כשעשית את זה, הסתובבתי בסנוביזם כמו שרק אני יודעת לעשות.. עם השיער והלכתי לכיוון החברות שלי. אבל אתה תפסת אותי מאחורה עם הידיים שלך מסביב לבטן שלי ומשכת אותי אליך ושוב הפלת אותי למים. הפעם השפרצתי עליך מלא מים בכעס.
באת למשמרת לילה שלי אחרי ששלחתי סמס. ישבנו ביחד. כולי נבוכה. סתם דיברנו על דברים לא מעניינים. הרגשתי כל כך סתומה באותה חצי שעה. בכל מקרה, הפריעו לנו באמצע ואמרת שאתה הולך לישון.
ישבנו ליד המגורים שלך. פתרנו תשבץ. יצאת אידיוט כי פיספסת מלא דברים. אמרת לי שאני צריכה ללכת למשמרת. אמרתי שאני אלך עוד מעט.. ואז הפלת אותי לאחור כשהשיער שלי נוגע ברצפה ואתה מעליי. תנוחה לא נוחה למדי. ביקשתי שתתן לי לקום כי החזקת אותי שם בלי אפשרות לזוז. בעצם התפללתי שתעשה כבר משהו. כעסתי עליך באותו זמן. למה אתה חייב לשחק את המשחקים האלה כל הזמן? תגיע לעיקר! הכומתה שלי נפלה. אתה לקחת אותה ורצת לחדר שלך וצעקת ש"מצאת" כומתה, אני הלכתי למשמרת בכעס, בלי להסתכל אחורה. באותה משמרת לילה לא באת. קיוויתי שתבוא, אבל לא פיתחתי יותר מדי ציפיות. אחרי הכל, אם אני לא מבקשת, אתה אף פעם לא בא לבד. יום אחרי, שלחתי לך הודעה בערב שאני רוצה את הכומתה חזרה אחרי שלא החזרתי לי אותה. "היית מתה!!" "אבל אני צריכה אותה יזבל!!" "אני אחשוב על זה" "חצוף:@ יש לך 5 דקות להחזיר אותה. זוז." -אחרי 5 דקות הוא שולח הודעה- "עברו 5 דקות" "אני שונאת אותך." "אני מתחיל לאהוב את זה :)" "יש לך סטיות חמורות..." "את לא הראשונה שאומרת לי את זה" "אני לא רוצה לדעת. בכל מקרה, אני צריכה את הכומתה על הבוקר." "נראה"
באותו לילה הבאת את הכומתה לחמ"ל למישהי אחרת. לא הבאת לי ישירות. למה? למה לא לנצל הזדמנות לראות אותי?
אני אוהבת אותך, מיכאל. אולי זאת אובססיה. טוב, עדיין לא אוהבת. אבל אני מחבבת אותך מאוד. אני זוכרת כל רגע שלנו ביחד. וכל רגע כזה ריגש אותי.
אבל כשאנחנו הולכים צעד קדימה, מיד אחר כך הולכים 7 אחורה.
לא דיברתי איתו כבר שבוע. מנסה לגרום לו להתגעגע, מנסה לראות אם אכפת לו, אם הוא שם לב שלא יצרתי איתו קשר כל כך הרבה זמן.
אני לא רוצה לשלוח לו יותר הודעות. אני לא רוצה להיות זאת שתרדוף אחריו. אני רוצה שהוא ירדוף אחרי.
אוח שמישהו יגיד לחמר הזה שיבין כבר...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
