הלוואי שיכולתי לזכור ולכתוב את כל מה שאני חושבת לפני השינה.
לפעמים יוצאים לי נאומים ממש מרגשים!
הלוואי שבנים יפסיקו להיות כאלה בכיינים ורגישים לפעמים.
אשכרה ישבתי ועשיתי רשימה של כל הבנים (כולם? רובם.. חלק יותר לא חשובים שאני כבר לא זוכרת.) שהתבכיינו בחיים שלי:
שון
יניב
ניר
ערן
רועי
רז
עם כולם ניתקתי קשר מיידית. קשה לי שהתפקיד מתחלף ופתאום הם נהיים יותר רגישים ממניOם
אולי אני באמת פוגעת בהם. בצורה לא ברורה, אבל פוגעת...
אפילו מיכאל בטוח שעשיתי לו משהו...
מה שהם לא מבינים, זה שאני באמת אחת הבנות הכי תמימות שהם אי פעם יפגשו. אין מצב שאני פוגעת באנשים בכוונה. אני כנה לעצמי, אני אמיתית עם אחרים. גם אם זה נראה כאילו אני פוגעת במישהו, אני בטוחה שזה לא יוצא לי מרוע.
וסתם כמה שורות משיר שהתאימו למצב אחר שאני שרויה בו:
A simple complication,
Miscommunications lead to fallout,
So many things that I wish you knew
So many walls up that I can't break through
Now I'm standing alone in a crowded room
And we're not speaking
And I'm dyin' to know
Is it killing you
Like it's killing me?
I don't know what to say since a twist of fate, when it all broke down
And the story of us looks a lot like a tragedy now
I'd tell you I miss you but I don't know how
I've never heard silence quite this loud.
This is looking like a contest
Of who can act like they care less
But I liked it better when you were on my side
So many things that you wish I knew
But the story of us might be ending soon.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
