טוב, בזמן האחרון אני מרגישה שאני חייבת להתפרק ואני מוציאה את זה על אנשים שלא מגיע להם.
אז כנראה שאני חייבת לחזור לכמה זמן..לפרוק כמה דברים שיש לי על הלב. (גם אם זה יהיה רק בפוסט אחד)
התבגרתי. הרבה. ואני שמה לב לזה, ואני חושבת שגם האנשים מסביבי רואים את השינוי שחל בי לטובה.
זה יותר מתבטא בקטע של להיות עצמי, להיות חופשייה ולעשות מה שכיף לי וטוב לי.
אני לא יודעת להגיד בדיוק מתי זה קרה, אבל זה קרה איפשהו בחופש הגדול.
חלק מזה גם קרה בזכות העלייה לתיכון ששם הרבה ילדים התבגרו מהשכבה שלי וגם אנחנו נמצאים עם שכבות בוגרות של י"א וי"ב ככה שזה הרבה יותר קל. יש לי הרבה ידידים טובים משכבות מעליי, חלק אפילו יותר מזה ואני מרגישה טוב (:
בתחילת השנה החלטתי שאני הולכת להכיר ילדים מהשכבה שלי שעוד לא הכרתי או ניסיתי להכיר, גם מהסיבה של להפתח לאחרים וגם מהסיבה שהחלטתי לשנות את הכיוון של החברים שבדר"כ הייתי מסתובבת איתם.
ככה הכרתי בעצם את המשפחה שלי, החברים האמיתיים שברור לי שנשמור על קשר למשך המון זמן (גם אחרי הבית ספר) שזה כמה בנות וכמה בנים (בעיקר אחד שאני ידידה יותר טובה שלו מאשר הבנים האחרים) ואלה הילדים שאני מרגישה איתם הכי בנוח.
אני יכולה לדבר איתם, להתחרפן איתם, להתייעץ איתם ופשוט להיות אני, בלי לפחד על מה שיחשבו עליי מסביבי.
בעצם למדתי שעם חברים מה שחשוב זה לא הכמות אלא האיכות. וכיף לי!
חלק מהחשיבה שלי של להכיר ילדים ולנסות דברים חדשים הלכתי למלא סמינרים של "מחנות העולים" (זה לא כ"כ מוכר).
חלק מהם היו לשישבת רק עם הקבוצה האיזורית וחלק עם כל הארץ. אחד מהם היה סמינר בת"א שבו הלכנו לראות את תל אביב החדשה בהשוואה לישנה שזה דבר שמאוד נהניתי ממנו.
יש עוד כמה סיבות שאני שמחה שיצאתי לסמינר אבל זה קשור למשהו אחר 
יש לי עוד הרבה דברים לכתוב, אבל בגלל שיש לי דברים ללמוד אליהם (בגרויות, מתכונות) אז אני אעצור כאן.
גם אם לא יגיבו לי, אני כתבתי את זה בשביל עצמי וכל תגובה תהיה רק כיף לקרוא.
תודה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
