ליזה,
את הקמת אתר... אני? ליודעת לעצב.. ליודעת לפתוח אתרים אפילו.. מה עשיתי? פתחתי בלוג.
כבר בזמן האחרון הרגשתי שאנחנו לא חברות כל כך טובות.
חברות הכי טובות? כבר ממזמן לא.
הרבה זמן הרגשתי קצת תחושה מעיקה כשהייתי איתך, את תמיד היית בדיכאון, ואני לא מאשימה אותך על זה, אבל אני אופטימית ושמחה, והעדפתי ללכת לשחק עם דנה, אבל ידעתי שזה יפגע בך, אז פשוט נישארתי והמשכתי להקשיב. שלא תביני לא נכון, אני מאוד שמחה לתמוך ב ובכל, אבל אפיל וכשאני מנסה להביע דעה את לא נותנת לי כי העצות שלי עיצבנו אותך, והובילו רק לוויכוח שנגמר במשפט החוזר שלך "נו, מיכל אין לי כוח לריב.. עזבי..." והלכת והשארת אותי חסרת מילים. זה הגיע למצב שבו ברגע שחשבתי על דרך נחמדה להפרד מאלכס, והתקרבתי אלייך - את רק הסתכלת עליי במבט מזלזל ואמרת "נו.. מה עכשיו?!" זה יותר פוגע ממה שנדמה לך. וליום למחרת כאשר העברתי עלייך ביקורת בדרך בה נפרדת ממנו, את התפרצת "נו אז למה לא עזרת לי?! לי אין ניסיון".
ראיתי אותך ואת דנה נ. מתלחששות בצד, וכשניסיתי להתקרב, השתתקתם ואמרת "אמ.. מיכל - שיחה פרטית. לכי". הפסקת לטייל איתי, התחלת לטייל עם דנה ב. ושני. והקש ששבר את גב הגמל היה כאשר ביום ההוא, כשנסטייה אמרה לך לא לשבת איתנו, אני שקלתי לעבור שולחן אלייכם אחרי שראיתי שאת עצובה, ושאלתי "זה בסדר? לא אכפת לך?" ואת אמרת רק "כן, כן," והסתובבת. באתי לשבת ליידכן בדשא וכעסתן עלי שהקשבנו לנסטייה ואז אמרת "טוב מיכל? את יודעת שאת יכולה ללכת - ואני לא רומזת כלום!".
קמתי.
והלכתי.
ובאותו רגע חשבתי, שאנחנו כבר לא חברות הכי טובות, אפילו לא קרוב.
ולמה כל ההקדמה הארוכה הזאת?
כי הריב הזה, זה לא בא מיום חמישי, זה היה הרבה לפניי.
אבל אם את בכל זאת רוצה לחזור ליום הזה, אני אחזור.
בבוקר, העתקתי שיעורים, וראיתי אותך עוברת בין הבנות כהרגלך, מחבקת את כולן, וזורקת באוויר "נוו?? את מי עוד נשאר לי לחבק?" אני הייתי חייבת לסיים את השיעורים אבל הייתי בטוחה שתבואי ותתני לי חיבוק, כמו כל בוקר. אבל את רק עברת ליידי בלי לומר אפילו שלום. ואח"כ היה נדמה ששמעתי את השם שלי עולה מתוך שיחה שלך עם דנה ב.
דנה נ. באה אליי בהפסקה ואמרה "ליזה כועסת עליי, היא לא התיחסה אליי היום בבוקר בככל, והייתה כזאת מרוחקת" והייתי בטוחה שזה בגלל הקטע עם נסטייה... אז אמרתי לדנה שלדעתי לא צריך לרדוף אחרייך, ואת תבואי ותסבירי למה את כועסת. דנה נ. בכל זאת רצתה ללכת לדבר איתך, אבל דנה ב. עצרה אותה ואמרה "תני לה להיות לבד." וזה מה שעשינו.
כל היום את נעצת בנו מבטים כועסים, ואז עוד באת לדנה וכעסת "לא ראית שכעסתי עלייך כל היום?!" ואת ההמשך את יודעת..
אם את לא רוצה לריב רק כדי שזה עלק "לא יפגע בשאר הילדים כמו שהיה עם ולדי" אז תודה ~ אבל לא תודה.
רגע, ועוד אני מרכלת מאחריי הגב? אני?
אני אפילו לא אתחיל לתת דוגמאות ושמות כי נשארו לי רק עוד 10 דקות על המחשב וזה ייקח הרבה יותר מידיי זמן. אבל בואי נאמר שאם מישהי פה צריכה להתנצל על ריכול זאת לא אני.
את כתבת "ואם אני בדיכאון, זאת לא סיבה להצחיל להעליב אותי באי סי קיו, ולפגוע בי"
אני מצטערת אם פגעתי בך. אבל הסיבה שאמרתי לך את הדברים האלה זה לא כדאי לפגוע, ואני לא כעסתי עלייך כי את בדיכאון. ואם את לא הבנת עד עכשיו למה, אז כניראה באמת אין טעם שנמשיך לנסות להסביא אחת לשנייה.
עכשיו, אפשר להפסיק את זה? ופשוט לדבר באייסי? כן, חלק מהקטע של "לדבר" זה שאני מגיבה. אז לכתוב:אם זה באי סי קיו, אז היית ישר מגיבה"
לדברי זה מיותר.
טוב נגמר לי הזמן ואני חייבת ללכת.
אבל לפחות תיקראי עד הסוף.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: