לא דופק חשבונות

3 שנים.

3 שנים אני מאוהב באותה אחת, ו3 שנים אני מתעב את אותה אחת.

בכיתה ז', זאת הייתה התחלה.

לא ידעתי כל כך מה הסיפור שלי, לקח לי זמן להגיע למסקנה הזאת - היו לי המון רגשות כלפי זאת שאני אוהב, וזאת שאני מתעב? ריחמתי עליה.

היינו יוצאים ליציאות בקניון, בערב, כל פעם איזה 20 אנשים....אתם יודעים, כיתה ז'...

והייתי מרחם עליה תמיד, היינו מזמינים אותה קבוע ליציאות, למסיבות ואף פעם לא קיטרנו על זה.

עד שהיא התחילה להיות קרציה, ובעיקר שקרנית.

כשהתקופה הזאת הסתיימה, אמרתי לעצמי "נדב, תירגע, היא לא עשתה לך כלום...אתה פשוט מאוהב במישהי ואתה מתוסכל מכך שאתה תקוע עם קרציה אחרת".

ריחמתי עליה כמה שיכולתי, עד שהיא סיכסכה ביני לבין חבר שלי, אותו היא אוהבת, כשסיפרה לו כמה סודות שאני אמרתי לה, עליו.

רובם, היו שקרים, שקרים חמורים.

ואז, בא המשפט.

המשפט הזה לא יצא לי מהראש, איך אפשר להיות כזאת בהמה, ואחרי שאת מספרת לחבר הכי טוב שלי את כל השקרים בגלל שאת אפילו מקנאת שבנים באים ומדברים איתו, אני בא וצועק עליך, ואת, בלי בושה, אומרת לי:

"זאת הייתה הקלה גדולה לספר לו את זה, עכשיו אני יודעת שסיפרתי לו הכל ואין לי מה להסתיר ממנו".

כן, אחרי המשפט הזה, אמרתי לעצמי: טוב, היא פסיכית לגמרי - עם הרחמים סיימתי, היא ואני גמרנו - היא לא מתקרבת אלי יותר.

והיא, בלי בושה, אפילו עד היום, מעיזה לדבר איתי.

נגמרה כיתה ז', את האהבה הגדולה שלי לא קיבלתי, ובמקום זה קיבלתי בהמה שלא יוצאת לי ולחברים שלי מהווריד.

ואז, הגיעה כיתה ח', הכיתה שאני הכי רוצה לשכוח, כי במקום להתעסק באותה אחת שאני אוהב בעדיפות ראשונה, נתתי קודם כל עדיפות ראשונה לנסיונות להפטר מהאחת שאני שונא.

היא תיסכלה אותי ואת החברים שלי, והמשיכה, והמשיכה, והמשיכה.

ראיתי את זאת שאני אוהב, איך לאט לאט היא מתרחקת ממני, ובמקום לנסות לעצור את זה, העדפתי להמשיך לנסות להעיף ממני את הבהמה.

החופש בין ח' לט' הגיע, טסתי ל3 שבועות לאמריקה.

זה שלא ראיתי אף אחד מהחברים שלי, עזר לי מאוד.

בגלל שכל כך התגעגעתי לכולם, התחלתי לחשוב מה הטעויות שעשיתי בכיתה ח', ואיך אני משפר את הכל בכיתה ט'.

בזכות הטיול הזה, הגעתי למסקנה ברורה - עזוב אותך מהבהמה, תחשוב רק על האהבה שלך.

רק שזה היה מאוחר מדי.

ניסיתי להדחיק אותה כל השנה, אבל היא החליטה שהיא רוצה לנקום בי, ולא יצאה לי מווריד.

על מה היא רוצה לנקום בי? על זה שהיא קרצייה שכבר שנה וחצי מנסים להבהיר לה שתעזוב אותנו והיא ממשיכה?

כמובן שהמשכתי להתעסק באהבה שלי, הלך לי לא רע.

ואז היה נתק עם הבהמה, אפילו נהייתי קצת נחמד אליה.

הייתה תקופה של חודש, שכל פעם שהציקו לה, הגנתי עליה.

אבל באיזשהו זמן נשברים.

עכשיו, אני מתעסק עם ההעברה שלי לתיכון מטרווסט.

הבהמה, כבר בתיכון, כמו שאמרתי בפוסט הקודם, הכסף מנצח.

כל הזמן אני חושב על ההעברה.

האהבה שלי לא נמצאת באביב, וגם לא כל החברים שלי.

אני, וההורים שלי שתומכים בי עד הסוף, מנסים בכל כוחינו לעבור למטרו.

ודווקא בתקופה המלחיצה ביותר בחיי, היא באה, היא באה עם החיוך הסמרקי שלה ואומרת לי "אתה לא תעבור למטרו, אין לך סיכוי, חבל על המאמצים", "סוף סוף אני לא אראה אותך, כי אתה תהיה באביב", לא פעם אחת, ואני התעלמתי, התעסקתי עם האהבה שלי, זה היה קשה, אבל אמרתי לעצמי:

"נדב אתה פייטר, ואתה תצליח, מצדך שהבהמה הזאת תהיה איתך עוד 3 שנים בבית ספר, העיקר האהבה".

היום, נשברתי.

היא המשיכה, היא לא הפסיקה עם החיוך המגעיל שלה, והמשיכה והמשיכה להציק לי.

הייתי מבואס מאוד היום, כי זאת שאני אוהב בתקופה האחרונה קצת כועסת עלי ומזלזלת בי, אין לי מושג למה.

בהתחלה, אמרתי לה דיי.

אבל היא המשיכה.

תוך כדי שהיא המשיכה, הידיים שלי רעדו, וכשהרמתי את הראש וראיתי את החיוך המגעיל והמתנשא שלה, נשברתי.

ידעתי שזה לא בשליטתי.

לקחתי את העט שהיה על השולחן, זרקתי אותו על הפנים שלה, צרחתי עליה "כלבה בת זונה" וברחתי מהכיתה.

כן, זאת בחורה, וגברים...לא עושים דברים כאלה, אבל...לא יכולנו יותר לסבול את זה, ואני לא הראשון שנשבר.

לא כאב לה או משהו, היא חייכה כל היום, אבל כמובן היא ישר רצה להתלונן עלי לנחמיה.

סיפרתי לו מה היה, שהיא מטרידה אותי עם ההעברה לתיכון, ומרוב חוצפתה היא אמרה שזאת פעם ראשונה שהיא עשתה לו את זה!!!

אתם מבינים?! פעם ראשונה!!!

ועכשיו, ורד רוצה שההורים שלי וההורים שלה, ואנחנו, ניפגש.

לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, למה זה מגיע לי? היא רוצה שנציק לה, היא כל כך מתוסכלת שהיא באה אלינו בהפסקות כדי שנצעק עליה והיא תקבל צומי.

למה לי זה מגיע? סיפרתי הכל להורים שלי, והם איתי בזה עד הסוף, ואנחנו הולכים לגמור אותה, ובצדק!

והאהבה שלי? מתרחקת, ומתרחקת...

גם הערב סיום שקרעתי את התחת בשביל לארח אותו הלך, בגלל ילדה אחת שלא יכלה לבוא.

נורא רציתי לארח את הערב סיום.

אלה הימים המתסכלים ביותר שהיו לי, ואני לא יודע איך לעבור אותם.