לפעמים אם שואלים אותי מה הייתה התקופה הכי גרועה בחיים שלי,

אני ישר מתחילה לחשוב על כיתה י' שהייתה ממש אסון.

אבל אז מתחילה לחזור עוד טיפה אחורה ורואה שהשנה הכי איומה בחיים שלי

הייתה ללא ספק כיתה ח'.

ואז אני חושבת לעצמי "כיתה ח'?! מה הבנת מהחיים בכיתה ח'?!?"

אז זהו.. שלא הבנתי כל כך הרבה. חשבתי שאני מבינה אבל אני בעצם לא.

בכיתה ח' שנאתי את עצמי, את ההורים שלי, את החברים שלי, את החברות שלי,

את הביתספר, את הסביבה, את כולם.

הייתי דפוקה ומאוהבת נואשות באיזה אחד שהיה תמיד איתי הפוך על הפוך,

תמיד איתי הכי מקסים בעולם ליד כולם שם זין. טיפשה נו.

הייתי מכוערת, מתעצבנת מכל דבר, מדורדרת בלימודים, נואשת, טיפשה

ובעיקר מזוכיסטית.

בכיתה ח' אחרי שכל פעם היה קורה לי משהו נורא הייתי מתחבאת בחדר,

מגניבה סכין קטנה מהמטבח ונהנת לחתוך את עצמי לאורך כל הזרוע השמאלית.

הייתי כלכך נהנת ונרגעת שהייתי רואה את היד שלי אדומה, מדממת,

ובעיקר הייתי נרגעת שיום למחרת היד שלי הייתה כולה כואבת, חבושה ומדממת.

ההורים שלי לא ידעו על זה ולפעמים שהיו רואים צלקת או שתיים הייתי ממציאה

סיפור כיסוי כולשהו שהיה מעודד אותם ואני בלב הייתי אומרת "שיהיה.."

הייתי סופרת צלקות על היד והייתי מחשבת איפה למקם את החתך הבא

רק בשביל שיהיה כמה שיותר.

בסוף כיתה ח', אמא הודיעה לי שהיא חושדת שמשהו לא בסדר ושלחו אותי לדבר

עם היועצת שלי, שהייתה דפוקה ואני רצינית - היא הייתה פשוט דפוקה.

ובעצם כל השיחה עם היועצת התבססה על הלימודים שלי. על זה שהדרדרתי,

שאני לומדת בכיתה אבל במבחנים לא מוציאה מספיק בשביל להראות את ההשקעה שלי,

אמרו לי שהתעודה הזאת הולכת לתיכון ברישום של ט' ולא יקבלו אותי לגולדה,

למקום ששאפתי אליו מאז שאני זוכרת את עצמי.

הפסקתי להאמין לעצמי ולמחשבות הטיפשיות שלי

והתחלתי לקחת את עצמי בידיים,

הפסקתי להסתובב עם אנשים מסויימים, הפסקתי לחתוך את עצמי,

התחלתי להשקיע הייתי רואה ציונים שלפני מספר שבועות לא ראיתי בכלל,

מחמאות מהמורים, מחמאות מההורים ובעיקר תעודה שהייתי מרוצה ממנה.

סוף ח' התחלתי להפתח והתחלתי להכיר יותר אנשים,

בעיקר במעבר החד בין ח' לט'.

מצאתי לעצמי חבורה שאליה הייתי שייכת במהלך כל השנה, היה לי כיף,

היה לי טוב, לא הרגשתי יותר מעפנה ורגשנית ובעיקר טיפשה או דיכאונית.

החופש בין ט' לי' היה החופש הכי טוב שהיה לי. טסתי לחו'ל עם אמא ואח שלי,

והתבודדתי מכולם - אומנם אני עדיין חושבת למרות שעברו שנתיים שהסיבה

שיצאתי מהחבורה הייתה הנסיעה שלי או המעבר שלנו לתיכונים שונים.

אבל עדיין היה לי טוב.

עד שהגיע כיתה י' והחיים שלי נהרסו. שוב.

אבל הפעם בכיתה י' עד האמצע שלה ליתר דיוק, לא נתתי לעצמי ליפול.

התמודדתי והצלחתי והגשמתי.

התבגרתי ושמתי זין על כולם. בזכות כיתה י' הגעתי למה שאני היום.

אני עדיין שונאת אנשים ואומרת זין על כולם.

יודעים למה? כי באמת זין על כולם. לא אחרים יקבעו מה אני, אלא אני עצמי אקבע

מה אני רוצה להיות ומה אני אהיה.

-

זה היה מעיק לכתוב את זה ולהיזכר ואפילו קצת עצוב.

אבל אחרי כל המאורעות של השנה האחרונה שלי [יב' ברבאק] אני מתחילה לחשוד

שהגלגל חוזר על עצמו וזה קצת מבאס אותי.

אבל לדעתי אני לא הולכת ליפול שוב בשום פנים ואופן, ואני הולכת לעצור את זה

עוד לפני שזה יתפתח. כי אני לא אתן לעצמי או

לסביבה המחורבנת שבה אני נמצאת להרוס לי את סוף כיתה יב'.

הרי תיכון אמור להיות כיף.. נכון? נכון?!