'' על דעת עיני שראו את השכול ועמסו זעקות על ליבי השחוח.
על דעת רחמי שהורוני למחול עד באו ימים שאיימו מלסלוח נדרתי נדר:
לזכור את הכל, לזכור – ודבר לא לשכוח ''
כל שנה ושנה אני מעלה ביום הזיכרון לשואה, את אותו ציטוט ואותן תמונות
שתמיד במשך 10 שנים היו אומרות לי מספר דברים "רצח" "גזענות" "שנאה".
אבל השנה, אחרי שאני כבר כמעט שנה אחרי המסע לפולין,
ליום הזה יש משמעות כל כך גדולה בשבילי,
תמיד הייתה - אבל אחרי המסע הרבה יותר מאי פעם.
אמרתי הרבה פעמים ואני אחזור על שוב ושוב כל פעם,
אי אפשר לתאר את המסע לפולין במילים שיחשבו כביכול מתאימות,
לכל מילה שבאה לתאר את המסע יש משמעות כ''כ
עצומה ועמוקה לכל אחד בצורה כל כך רגישה וכואבת.
עד עכשיו שמידי פעם קרובים או חברים שלא טסו שואלים אותי
"איך היה המסע שלך? נהנת? מה לקחת ממנו?"
אני לא יכולה לענות.
אני לא יכולה להגיד שאני נהנתי והוא היה כייפי, כי זה לא מוסרי או נכון,
אבל ככה זה היה - זה היה מסע שמאוד נהנתי והוא היה כייפי -
לא בימים של העצב אלא גם ברגעי החיבור והתמיכה אחד של השני.
המסע שלי היה מדהים, מאחלת לכל היוצאי מסע פולין לעתיד מסע מדהים כמו שלי.
באמת.
ומה לקחתי מהמסע? הכל לקחתי מהמסע.
למדתי על עצמי ועל הסביבה שלי כל כך הרבה, בעיקר על עצמי,
למדתי להעריך המון דברים שעד המסע נראו לי כל כך סתמיים וטיפשיים
ועכשיו הם דברים שהם פשוט לא מובנים מאליו,
עד שאתה לא שם אתה לא מבין, אתה לא מתאר, אתה לא מעכל, אתה לא מפנים.
כמו שהסטטוס שלי אמר היום -
יש את יום השואה לפני המסע לפולין, ויש את יום השואה אחרי המסע לפולין.
נשבעתי לשמר, לספר ולא לשכוח.
כינוי:
Miss. Perfect ~
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
