שיבש כמו הכנרת ואני מחפשת בנים בכוח שיתנו לי צומי קצת,

או שיש כלכך הרבהההה בנים בבת אחת שאני פשוט לא מספיקה לעבור

מאחד וצץ לו אחר.

בתקופה האחרונה שלי מאז הפרידה עם הלוחם יש לי יותר מידי בנים בחיים.

וזה כיף מאוד, אבל זה מגיע לגבול הזה שבאלי לצעוק ולהגיד "דייי עזבו אותי".

ברגע הזה, אני מתפללת להיות לבד, כי באמת שאין לי כוח לאף אחד כבר,

תנו לי את השקט שלי קצת, לנשום כמו בן אדם ואז לחפש את עצמי.

-

מי היה מאמין שאני אסבול מזה, הילדה שהכי מחפשת עודף צומי בעולם.

אוף תנו לי כאפה.

אין לי כוח לקום לבסיס מחר.