לנסוע בבוקר יום שישי אחרי שבוע מתיש בצבא לרופאת השיניים שלי,

לקבל חתיכת ברקס מהנהג בשנייה שאני קמה ולעוף עם הפרצוף לזכוכית,

לדמם מהאף ולהתחיל לבכות כמו ילדה בת 12,

ולקבל מהנהג מטר קללות ואמירות של "לא אכפת לי" "לא מעניין אותי"

"תסתמי את הפה שלך" ו"עופי מפה".

להגיע למשטרה ולהילקח למוקד שאחריו לקבל הפנייה למיון,

להתייבש במיון במשך 7 שעות ובסופו של דבר לגלות שיש לך זעזוע מוח קל,

להשתחרר הבייתה אחרי יום מלא טלטולים ולקבל 3 גימלים.

אחלה דרך להתחיל את הסופש ואחלה דרך לפתוח את חודש פברואר.

שמישהו יסביר לי בבקשה - איך אחרי שבן אדם רואה מולו ילדה בת 19 מדממת

וחצי מעולפת מסוגל להגיד לה שלא מעניין אותו?

איך אפשר בכלל לנסות להגן על בן אדם שבאמת עשה טעות?

ועוד להאשים אותי שאני מחפשת אותו בפרנציפ בגלל הדת שלו,

אז בואו אני אענה לכם - לא מעניין אותי מה הדת שלו,

שיהיה ערבי, מוסלמי, דרוזי או אנארף כל עוד בן אדם לא יודע להתנהג כמו

בן אדם לכל דבר מבחינתי הוא אפס.

אז מצידי שיילך להזדיין כי את התפקיד שלו בתור נהג אוטובוס ציבורי

הוא איבד מזמן בשנייה שהוא פתח את הפה המטונף שלו נגדי.

שיהיה סופש רגוע. בתקווה.