לפני 3 שנים כשהייתי בכיתה יא' התחילו לי כאבים מצד ימין של הבטן,

ועוד מן הסתם הייתי ברפואה אזרחית אז שלחו אותי למלא בדיקות והיה לי

חשש לאפנדציט. בסופו של דבר זה לא היה זה אלא סתם איזה מכה שפשוט

התחילה לכאוב וזה עבר, 3 שנים בסדר למדי.

יום שבת, קמתי עם כאבים מטורפים בצד ימין באמצע הלילה,

לקחתי כדור, חשבתי שיעבור ולא עבר לא ישנתי מ2 בערך עד הבוקר.

בבוקר ישירות נסעתי למרפאה בבסיס ואחרי 5 שעות נכנסתי לרופאה שקבעה

שאין לי שום דבר וישר שללה אפנדציט או כל דבר אחר.

יום שני הייתי בביקורת בנתניה, היה ממש סבבה,

עשינו סיבוב עם הבנות וחזרתי הבייתה.

לקראת 6 בערב התחיל לכאוב לי שוב, לקחתי את הכדור שהרופאה הביאה לי

והלכתי לישון. קמתי בשלישי עם כאבים מטורפיםםםם לא יכולתי לעשות ביקורת

אז רק עזרתי לבנות האחרות בספירות של השקם בצריפין בבהד 20,

חזרתי הבייתה ושוב אני לא יכולה לעמוד או לשבת או לשכב, אמא ישר קבעה

שנוסעים לביקורופא.

ביקשתי אישור מהמפקדת ונסענו לביקורופא בכפר סבא.

אחרי בערך שעה נכנסתי לרופא שבדק אותי ושלח אותי לבדיקת דם ושתן,

אחרי שהגיעו התוצאות הוא אמר שהן לא טובות,

ויש לי חשש לאפנדציט והוא מפנה אותי למיון.

נסענו למיון בילנסון בפתח תקווה, במיון עברתי שוב בדיקות כלליות.

הבדיקות היו סבירות אבל עדיין לא ידעו מה יש לי,

חיברו לי אינפוזיה פעמיים עם משכך כאבים כי באמת שלא יכולתי לנשום כבר,

התייבשתי במיון עד 4 וחצי בבוקר, ובסופו של דבר קיבלתי 2 גימלים,

הפנייה לחר"פ בשביל אולטרסאונד, כי יש לי חשש לאבנים בכליות.

בסופו של דבר כואב לי הרבה פחות, לפחות זה לא אפנדציט שזה כבר

הוריד לי אבן מהלב (תרתי).

בסופו של דבר ככה או ככה במידה וזה באמת יהיה אבנים בכליות זה יהיה

ניתוח ורם 2 של שבועיים וחצי.

נישאר לי ללכת להפנייה ולחכות לתוצאות שלי, מאמינה שהכל טוב.

בהחלט לא ככה רציתי שהשבוע שלי יהיה, אבל כמו שידיד שלי מהבסיס אמר

מזל שבדקתי את זה בזמן, כי עדיף טיפה מאוחר מאשר אף פעם.

שיהיה סופשבוע מקסים.