הייי לכולם!

אז כן כן, אני סמלת רישמית מיום שני שהיה, קיבלתי את הסמל שלי בעיכוב

קליל כי הייתי מצטיינת יום העצמאות ובחרתי שיעניקו לי את הדרגה

בטקס מול היחידה וההורים. היה מרגש.

המפקד דיבר עליי ושתי המפקדות הנוספות, כל הבנות של המדור וההורים,

והיה כל כך מוזר באמת שנורא מעריכים אותי ואני באמת מרגישה שאני

נותנת מעצמי כמה שיותר ולא רואה את זה, אבל ללא ספק המדור מרגיש את זה.

וזה כיף. אני גאה.

אני מרגישה שהסוף כל כך קרוב ואז פתאום כל כך רחוק, כאילו עברנו את

יום הזיכרון ואת יום השואה ועוד שניה את עצמאות ואז שבועות,

ולא נשאר לי כלום בכלל. מזה 11 שבועות?

ועדיין אני מרגישה כאילו השחרור שלי הוא עוד נצח..

אתמול ביום הזיכרון גררתי את א' איתי לתיכון לראות את הטקס,

ראינו את רוב השכבה והיה מוזר.

כאילו כלום לא השתנה, גם אחרי שלא ראיתי אותם שנה.

הכל עדיין אותו הדבר - עדיין כולם מתנשאים ועדיין שונאת את כולם.

אבל היה בסדר, שעה של הבנה קצרה שגם אחרי שנתיים עדיין הכל ישאר ככה.

וזהו.. עכשיו אני בחופש עד ראשון, תודה לאל שיצא סופש ממש ארוך במיוחד

אחרי השבוע הקשה שאחרי פסח.

אז שיהיה חג שמח וסופש נעים!!