הוא למד איתי נהיגה, מלפני שנה וחצי ממש בהתחלה שלי.

הוא תמיד היה מצחיק בשיעורים ולפעמים היה יורד עליי שיש לי יציאות מוזרות,

הוא הוסיף אותי לפייסבוק וחפר לי כמה אני יפה וכמה אני מהממת וכמה שהוא רוצה

אותי בתור חברה שלו. ואני צחקתי לו בפנים ופשוט התעלמתי.

כשהוא עבר טסט המורה שלי אמר לי "הוא יהיה נהג שודים משהו מטורף תזכרי".

ואחרי שנה וקצת, שאני כבר בעלת רישיון והוא קיבל את שלו כבר הרבה לפניי,

מגלה שלפני שלוש שבועות הוא נקלע לתאונה.

תאונה שבעצם שינתה לכולם את החיים.

הוא היה צמח שלוש שבועות, מה לא עשו בשבילו -

קראו תהילים, הזמינו רב, הפרשת חלה.

והיום בבוקר הוא נפטר.

לא הכרתי אותך אישית אלי, ושום קשר אמיתי לא היה בינינו.

אבל זה מצער אותי, כי איכשהו למרות הכל אני מכירה אותך אפילו בחטף.

זה היה מצמרמר ורק מלפני שבוע וחצי שאלתי ידיד - מה קרה לאלי? תאונה..

זה מה שאומר לנו שאנחנו חיים רק פעם אחת, וצריך לדעת להעריך את החיים שלנו,

רק אחרי מקרים כאלה אתה באמת רואה את הדבר האמיתי

וכל מה שנראה לך כמובן מאליו - הוא סתמי.

צריך להגיד תודה שאנחנו קמים בבוקר, ולמרות כל הבאסה שעוברת עלינו

במשך תקופה או כמה תמיד צריך לדעת להחזיק את עצמך

ולדעת שלמרות הכל זה לטובה.

אי אפשר להסביר במילים את הכאב העצום של המשפחה, של החברים,

של כל הקרובים שהכירו אותך ועדיין מכירים. אבל פשוט מדברים בלשון עבר.

אלוהים לוקח רק את הטובים תמיד אמרו לי,

ותמיד אומרים לי שבסוף אלוהים לוקח את כולם,

אבל למה הסוף שלו הגיע באמצע? שאלה מעניינת.

כנראה שאף אחד לא באמת ידע.

יהי זכרך ברוך.

ת.נ.צ.ב.ה