 כינוי:
ואלס עם מטילדה בת: 31
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2009
החורף שלנו ומולד הירח. פוסט על איתני טבע... או יצירות ספרותיות
טוב, אז.
השבוע קראתי בפעם החמישית אולי, את הפאנפיק "החורף שלנו", שהוא פיק מקסים למדי, אני חושבת שבין הפאנפיקים הטובים שקראתי וללא ספק הג'יני/דראקו הטוב ביותר.
ג'יני/דראקו זה שיפ שאני אוהבת במיוחד. לא יודעת למה בדיוק. כאילו - רובכם שמכירים אותי מהפורום יודעים שאני סוברת שדראקו הוא אישיות שקסית לחלוטין ואני חושקת בו בגלוי [ע"ע שירע מאלפוי], אבל יש הרי המון פיקים עם דראקו. מהתמימים עם ג'יני או הרמיוני או הארי [כן, תמימים] עד לקריפיים במיוחד עם נוויל ורגולוס [ועזבו את זה שהוא אפילו לא נולד אז] ודמבלדור.
סתם, אני צוחקת. יש גבול למה שהמוח האנושי יכול לדמיין.
לעומת זאת, לגבי ג'יני יש לי אי-אילו הסתייגויות.
בספר לא מאוד חיבבתי אותה. כאילו, בהתחלה כן, בספר השני כשהיא הייתה ילדה תמימה וביישנית וגם בשלישי והרביעי שהיא לא הופיעה הרבה, אבל מאז שרולינג עשתה אותה פופולארית כזאת היא איבדה את הקסם שלה, לדעתי.
"החורף שלנו" נכתב, או לפחות עוקב אחרי העלילה שאחרי הרביעי. ג'יני עדיין תמימה וביישנית ואני עדיין אוהבת אותה, והכותבת של החורף שלנו [שלפי איך שאני זוכרת שמה ג'ייד או משהו בסגנון] ערבבה את ג'יני הישנה [כאשר היא בשנתה השישית] עם דראקו ש... הוא לא בדיוק קאנוני, אבל כן ניתן הסבר מניח את הדעת למה הוא השתנה, לכן הוא לא OOC והוא מקסים עם כל החסרונות שלו.
וגאד, ג'יני מצחיקה והיסטרית וחמודה ודראקו אלילי.
עכשיו - בסוגריים, אני רוצה להבהיר משהו.
דראקו הוא בין הדמויות שפיתחו נורא בפאנפיקים. זתומרת, אם קראתם רק את הספר, ואתם לא חברים בכת השטן/שוחטים חתולים/מקריבים קורבנות לפסלים/משתייכים לאיזשהו אירגון פולחני כלשהו, סביר להניח שתחשבו שהוא בריון מעצבן, קטנוני, יהיר/שחצן/מתנשא, שנהנה להתעלל בגריפינדורים וכו' וכו'.
אבל לא! הפאנפיקאים בעלי הדמיון המפותח חילקו את דראקו המסורתי לשלושה קטגוריות:
דראקו המצחיק, המשעשע, השנון, הציני, הסרקסטי, ה-כל-מיני-מילים-נרדפות-לזה. הוא בדרך כלל תיאטרלי, יהיר, בעל בטחון עצמי מופרז, משקיע מאוד במראה שלו, אליל-מין, נחשק ע"י כל נערה [עמדתי לכתוב בהוגוורטס, אבל זה חוצה גבולות פעוטים כמו קסם] באשר היא. בקיצור - השובב. הוא לא בדיוק לוקח צד במלחמה בין הטובים לרעים, ובדר"כ הפיקים שהוא נוכח בהם גם לא מתעסקים בזה, רק בהומור.
דראקו השקט, הרגיש, הפגיע, העצוב, המריר-מעט והסרקסטי ועוד כל מיני תארים שיגרמו לך לרצות לחבק אותו ולגרום לו לחייך. זה הדראקו שאביו רודה בו, מפחיד אותו, מאיים להגיד אותו לאדון האופל, בקיצור - הדראקו הטוב והשקט שיצטרף בסופו של דבר למחנה של הטובים [אחרי אהובתו, בדר"כ ג'יני/הרמיוני].
דראקו הרשע, האכזרי, המריר, הציני, הפוגע, האוכל-מוות. בדר"כ בפיקים פוסט-מלחמה, אנגסט, הכל קודר ועצוב ובוהובוהובוהו. במצב הזה הוא חולק לעיתים סצנות פראיות עם הארי.
ויש את הדראקו המשולב. זה יכול להיות הרבה מהדראקו השובב וקצת מהשקט, זה יכול להיות הרבה מהטוב וקצת מהשובב, זה יכול להיות חצי רשע וחצי המצחיק, או גם וגם וגם.
אני אישית בקטע של דראקו האליל-מין השנון ודראקו הטוב.
ב"חורף שלנו" יש הרבה מדראקו השקט, הטוב והפגיע, קצת מהמצחיק וקצת מהקאנוני. מדהים.
טוב, אלוהים אדירים, התכוונתי לכתוב על זה פסקה ויצא לי עמוד שלם OO אופסי.
טוב. אז הלכתי היום לראות את מולד הירח/ירח חדש/ניו מון/דמדומים 2 בשפת העם עם יסכ', והיה... ובכן, מדהים!
את הסרט הקודם לא כל כך אהבתי, הרגשתי שלא העבירו מספיק את הספר שהתלהבתי ממנו כל כך וגם שהשחקנים בסדר מינוס מינוס.
אבל הסרט הזה...
ברור שהספרים הרבה יותר טובים, אבל את מולד הירח פחות אהבתי כי היה פחות אדוארד - אז ציפיתי ליותר מהסרט. וקיבלתי.
קודם כל - תודה לאל - רוב הערפדים לא היו נראים כמו ליצנים עם מייקאפ לבן. רוברט נראה הרבה, הרבה יותר טוב [למרות שעדיין שמו לו ליפסטיק. מה הקטע? הוא לא שותה דם כ-ל דקה]. יותר קרוב לאיך שאדוארד אמור להראות [כוסון-על הורס ואלוהי], ואליס חמודה [ואני מתה על אמט!], ורוזלי יותר הרבה יותר יפה, וקרלייל נראה פחות כמו מריאנו אידלמן.
וטיילור... שהיה בסרט הזה הרבה יותר מרוברט לצערי [כי גם אני בת-טיפשעשרה קלילה ועליזה] חמוד כזה. בסגנון קופיפי. סוגשל מייקלואיס עם פרצוף של קוף. אבל קוף חמוד, מהסגנון שבא ללטף כל עוד הוא אוכל בננות בשלווה מאחורי סורגים.
וקריסטין... המממ. כל מה שאפשר לומר זה - תדחפי! תדחפי!!! שאיפות, נשיפות, שאיפות, נשיפות...
בחיי, בסצנות צרחות שלה הייתי בטוחה שהיא הולכת ללדת ורציתי לשאול אם זה בן או בת.
ובקטע שרואים את החודשים עוברים ואת העונות מתחלפות והיא יושבת מול החלון - היא נראתה כמו דמות בסימס. עם עפעפיים נפולים ומבט מזוגג, והמצלמה מסתובבת סביבה ב360 מעלות שוב ושוב.
אוה, וארו נראה כמו מיקי מאוס. ובכלל, כל הוולטורי נראים כמו ליצנים והייתה לי תחושה חזקה שעוד שניה הם פוצחים במופע פנטומימה. אה, וג'יין שולטת.
והפורשה הצהובה של אליס *-*
אוה, ומייק הרג אותי בקטע של הסרט. הוא גם ממש השמין, הוא נראה בן שלושים.
בקיצור, היה סרט שקסי. האמת, בקטעים שרוברט וטיילור מורידים חולצה, ציפיתי לצרחות, אבל היינו באולם מלא בילדות [וילדים!] בני עשר. קצת הזוי. בטריילרים שלפני היו כמה סרטים אקשן ואימה - והם ממש צרחו מפחד. אלוהים אדירים.
היום כשהייתי עם יסכ' בקניון אחרי הסרט, והסתובבנו לנו להנאתנו, פתאום אני שומעת קריאת "שירה," אני מסתובבת. "את רוצה שאני אוריד לך את המכנסיים?" ואז התחלתי לתהות מי זה והאם הוא רוצה לאנוס אותי, הבנתי שהוא בעצם מדבר לילדה הקטנה שלו [פדופיל? אולי]. התחלנו לצחוק בהיסטריה, אבל לשניה אחת זה היה מטריד למדיי OO
ולסיכום הפוסט:
.Merry me, Bella
*צרחות היסטריה*
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
