וואו איזה אבסורד

נמאס לי שאנשים נהיים עצלנים מידי. ולא, אני לא מדברת על עצלנות בלימודים או בעבודה.
אני מדברת על עצלנות ביחסיים בין אישיים.
נמאס לי שאנשים מקלים יותר מידי עם עצמם, מקלים על עצמם לעבוד קשה כדי לשמור עם חברים, לעבוד קשה כדי לגרום לאנשים להיות סביבם, ולרצות להיות סביבם. לעבוד קשה כדי לשנות את הדברים הקטנים האלה בעצמם. הדברים שהם ממשיכים לומר שהם היו רוצים לשנות אבל אף פעם אין להם כוח.
הייתי רוצה שאנשים יתאמצו קצת, כדי לשמור על חבר טוב, או חברה טובה. שיתאמצו בשביל אנשים שהיו מתאמצים בשבילם.
זה הרבה יותר נוח, והרבה יותר קל, לומר שהנה, ברור שכולם ילכו, וברור שכולם יעלמו.
העניין הוא, שאולי פשוט לא התאמצתם מספיק כדי לגרום להם להשאר.
אנשים לפעמים לא מבינים שבמקום להאשים אחרים, או את עצמם, אפשר גם לפעול. הם לא חייבים לשבת בחיבוק ידיים, בחוסר אונים, ולא לעשות כלום. הם יכולים לקום, לחזק את עצמם, ולומר "כן, אני יכול".
אני יכול לשנות משהו בעצמי, אני יכול להתאמץ, לעבוד קצת קשה, או מאוד קשה, בשביל לגרום למשהו שאני רוצה לקרות. כמו שאני יכול לעשות את זה בהקשר להישגיים אישיים, בלימודים או בספורט או בתחביב, לדוגמא, אני יכול לעשות את זה גם ביחסיים בין-אישיים.
ותאמינו לי, ההרגשה פשוט נהדרת.
כי ככה אתה יודע שהרווחת את זה. הרווחת את ההערכה של הסביבה, בעצמך, בכוח הרצון שלך ובכוח מעשי ידייך. בכוח שניתן לך לשנות. זה כבר לא תוצרת של דברים שניתנו לך מראש: כשרונות, תכונות, סביבה מסוימת. זה כבר אתה, ורק אתה, וזה הכוח שלך, והרצון שלך, והיכולת שלך.
ותאמינו לי, כולם יכולים לעשות את זה. רק אם רוצים מספיק, אם מתאמצים מספיק כדי להשאיר מאחור את היצר הרע של העצלנות הזאת, העצלנות הגרועה מכולם, העצלנות שמונעת ממך לשנות את עצמך לטובה -
רק אז אפשר להרגיש את הגאווה הכי גדולה בעולם, הכי אמיתית בעולם, ולדעת שאין דבר שלא פתוח בפניך כעת.

עריכה:

וואו! פעם ראשונה שלי במומלצים. תודה לכולם, זה כבוד ענק בשבילי (: