וואו איזה אבסורד

חלמתי על סבתא השבת. ראיתי אותה ברחוב אחרי תערובת מוזרה של אירועים, ופשוט חיבקתי אותה. היא הייתה מאושרת, זורחת, וידעתי שנעשה לה נס. שהיא הייתה חולה והבריאה.

קמתי עם חיוך גדול עד שנקיפת הגעגועים הראשונה דקרה אותי.

אני מתגעגעת. לעצם הוויתה.

למה אף אחד אף פעם לא מתגעגע בחזרה?