וואו איזה אבסורד

"גבירות נבונות

כפפות לבנות

ומתניים דקות, צרות עד כאב

מרכבות וסוסים

שעונים בכיסים

ותרשי לי אותך לסובב לסובב

התעייפת אהובה,

שנזמין מרכבה,

נעשה הפסקה ונשב?

לא!"

דאמ. לא רוצה ללמוד לפיזיקה. רוצה לראות תנוחי וחשופים וניקיטה ולקרוא בריג'ט ג'ונס ולשכוח מהכל כבר.

השבועיים האלו שלא למדנו כלום עשו לי טוב. חבל רק שזה אף פעם לא מספיק. בא לי לקחת שנה של חופש עוד לפני שאני בכלל עושה שירות לאומי.

אתמול היה ממש כיף עם החברות והסרט האידיוטי והקיטשי עד כאב [והמרדים, למען האמת. והבית הלבן בצבעים ווהו], והדיבורים על תנוחי שהתחלקו למחנה "איזו סדרה מדהימה" ולמחנה "תפסיקו כבר לדבר על הסדרה הזאת או שאני ארצח אתכן [ואז אקפיא אתכן... מוהאהא]"

אבל היה כיף. וצחוקים.

פאק פאק פאק.

לא רוצה להכשל.

הלוואי שהחומר פשוט יכנס לי למוח ומחר במבחן אני איטיב לענות על כל השאלות המזורגגות.

"מעבר מרחף

אף אחד לא דוחף

יש מקום לכולם

נשתה במרפסת שמפנייה תוססת

אולי גם יהיה לי שפם!"

אני אוהבת את השיר הזה כל כך