לפעמים אנחנו אומרים דברים שאנחנו לא מתכוונים אליהם, כמו למשל "אני שונאת אותך" לאדם שאתה בעצם הכי אוהב.
לפעמים אנחנו שוכחים להגיד דברים שאנחנו רוצים לאמר, כמו למשל "אני רוצה להזדקן איתך" לאדם שגורם לנו להרגיש ילדותיים.
לפעמים אנחנו כועסים על דברים שאנחנו עושים בעצמנו, כמו למשל להסתכל על בחורות או גברים אחרים.
לפעמים אנחנו רבים על דברים שטותיים לגמרי, בגלל שאנחנו מתוסכלים מזה שאנחנו לא יודעים איך להראות אהבה.
לפעמים אנחנו נלחמים אחד נגד שני, במקום להלחם אחד בשביל השני.
לפעמים אנחנו מסתכלים אחד לשנייה בעיניים, ויודעים שאין אהבה גדולה משלנו בעולם.
לפעמים אנחנו מתחמקים אחד מהשנייה, כי אנחנו מפחדים שיותר מדי ביחד - זה מה שיפריד בינינו.
לפעמים אנחנו שותקים. כי אנחנו מפחדים מהתגובה על מה שיש לנו להגיד.
לפעמים אנחנו מרגישים הכי ביחד,
לפעמים אנחנו מרגישים הכי לבד,
לפעמים אנחנו בוכים ביחד,
ולפעמים אנחנו גוף אחד.
אני אוהבת אותך הכי בעולם, ואני רוצה להזדקן איתך למרות שאיתך אני מרגישה הכי ילדה שיש. אני יודעת שאתה לא מסתכל על אחרות כי אתה לא אוהב אותי - אלא כי ככה זה טבע האדם, ונכון שלפעמים אני לא מראה את האהבה שלי - אבל לא כל מי שאומר אוהב, ולא כל מי שאוהב אומר. אני יודעת שלפעמים אני נלחמת נגדך במקום למענך, אבל כשאני מסתכלת לך בעיניים אני יודעת שאתה הדבר הכי מדהים שיש בעולם הזה. אני מפחדת לאבד אותך, ונכון שיש דברים שמפריעים לי... אבל בסופו של יום, אני יודעת שאתה תשתנה בשבילי ואני אשתנה בשבילך, אבל בשביל שנישאר גוף אחד עד העולם הבא ומעבר - אנחנו צריכים לעבוד קשה.
ואנחנו? אנחנו לא מפחדים מקצת עבודה קשה...
אני אוהבת אותך, מירון.