עסיס אבטיחים

סגרתי את עיניי,

מתמכרת לטרוף.

גופי רפוי ,

נתון לשליטתך.

לקחת את ידיי,

ומתחת אותן מעל ראשי,

כאילו להבליט את שדיי,

שהתרוממו כלעומתך,

פיטמותיי כמעט ונוגעות בך.

פישקת את רגליי קלות,

מרפרף בעדינות על ערוותי.

התמתחתי מעונג כלעומתך.

"לא לזוז", לחשת לי,

ואני לא זזתי,

אך תשוקתי בערה בתוכי כמו לבה רותחת.

לקחת קוביית קרח,

ושמת על שפתיי,

כשהיא נוטפת על צווארי

ומעבירה בי צמרמורות של קור.

החלקת אותה לפיטמותיי,

מרפרף בה בסיבובים עדינים,

מזקיר את פיטמותיי,

אני בעירפול, הלבה רותחת בקירבי, רוצה להתפרק בך.

"לא לזוז", לחשת לי שוב.

לא זזתי,

כמעט והתפוצצתי, גופי נתון לך.

ירדת איתה אל בין רגליי,

התאפקתי לא לזוז.

עם שתי אצבעות פישקת את שפתיי ערוותי,

מעביר על הדגדגן את הקור המצמרר,

"אני לא יכולה יותר", לחשתי לך.

"לא לזוז", לחשת לי שוב

לא זזתי, גופי בער בי.

שפשפת בעדינות את הדגדגן,

הכנסת שתי אצבעות לתוכי,

הכנסת והוצאת אותן,

מתנה אהבה עם גופי.

אני כבר רטובה כולי, מביטה בך בתחינה.

"את יכולה לזוז", לחשת לי.

התפתלתי בין אצבעותיך,

שיחררתי אנחה גדולה,

התכווצתי בעוצמות מטורפות,

גופי כמעט וניתק ממני,

וחיוך מרוצה התפשט על פניי.