another place

אמרתי לאחותי אתמול שזה בסדר לחסום אותה כי גם אם היא תמות לא איכפת לי. גם אם היא תשכב 7 שעות בבית עם רגל שבורה בלי אוכל - לא יזוז לי כלום כי לא נשאר בי שום רגש.

אבל בכל זאת זה נגע בי היום כשיצאנו מהחדר של האחות המזריקה, לראות איך למרות הכל נשארת לה העדינות המנומסת, כשהיצור המבולבל ופרוע השיער שהיא אומרת לאחות בדלת, בשקט: "שלום, תודה".