רציתי לכתוב פוסט על נושא אחר לגמרי מהנושא שהולך להיות מובא כאן היום. אפילו התחלתי לכתוב אותו אתמול בלילה ושמרתי אותו בטיוטות. אמרתי לעצמי שהיום אחרי שאני אחזור מהעבודה אני אסיים אותו, ובאמת זה מה שבאתי לעשות. משום מה החלטתי לעשות סיור קצר בדרף הראשי של ישראבלוג והתחלתי לבדוק כמה שוות ההמלצות שיש בעמוד הראשי. נתקלתי בקטע הבא של עתודאי.קום, שקצת עצבן אותי. אני יכול להבין למה הקטע הזה עשה את דרכו למומלצים - הכתיבה שם טובה, על הנושאים המדוברים יש שיח ציבורי שעולה מדי פעם לפעם, הוא נוגע לרוב האנשים וחלק מהדעות שבאות שם מקובלות. אני אפילו מסכים עם חלק מהדעות שיש שם בעצמי.
למי שאין כוח באמת לקרוא את כולו אני אתמצת (במידה וזה ישמע טיפה מזלזל, זאת לא הכוונה - אני פשוט ממש מקצר): הבחור נותן רקע קצר על ליקויי למידה. ומספר נתונים סטטיסטיים, בעיקר על כך שבאזורים עשירים יותר במדינה אחוז לקויי הלימדה גדול בצורה משמעותית מאשר באוכלוסיה הערבית או בפריפריה. הכותב מרמז שכל מי שרק מוכן לשלם יכול לקבל אבחון שלא באמת מגיע לו. בקצרה, לאחר מכן הוא טוען שגם האנשים שבאמת מגיע להם לא באמת צריכים את זה, כי החיים עצמם לא יתנו להם הקלות. אחרי שסיים להתלונן על היחס המועדף שמקבלים לקויי הלמידה, הוא מתלונן על היחס המועדף שמקבלות האוכלוסיות החלשות (תושבי הפריפריה, עולים חדשים ובני מיעוטים - ערבים כפי שהוא מנסח) בקבלה לאוניברסיטה, בטענה ששוב החיים לא יקלו עליהם. פה אני חייב לציין שהוא טועה בהנחת היסוד שלו כאשר הוא אומר שהם מקבלים הקלות למשך כל התואר שלהם, כאשר הם מקבלים העדפות רק בתנאי הקבלה.
אני אתחיל בתגובתי לחלקו הראשון של הפוסט שנכתב - לקויי הלמידה. כשקראתי את הפוסט של מר עתודאי בעיקר עלו לי רגשות של חוסר הסכמה, אבל חלק קטן בי גם הבין מאיפה הוא בא. אני אקדים ואומר שהלימודים תמיד באו לי בקלות. אף פעם לא התאמצתי, השקעתי או עשיתי שיעורי בית ולרוב המבחנים מלבד הבגרויות לא למדתי בכלל - אבל בכל זאת קיבלתי ציונים מאוד טובים. יש כאלה שיאמרו אפילו טובים מאוד. בכל מקום שהייתי צריך ללמוד בו הצלחתי להתברג בין הראשונים (אף פעם לא הייתי הראשון פשוט כי לא התאמצתי). אני מניח שגם מר עתודאי הוא כזה ואפילו יותר מצליח ממני בלימודים, מכיוון שהוא התקבל לעתודה ואני לא. כאשר אתה רוצה ומנסה להבין מה עובר על בן אדם אחר, אתה שם את עצמך במקומו. כאשר לך משהו בא בקלות קשה לך להבין איך אדם אחר מתקשה עם אותו דבר, וגם אני חשבתי ככה פעם. גם לי עברה מדי פעם המחשבה שאולי האנשים האלה, שבאמת קשה להם, צריכים רק להשקיע ואז הכל יבוא להם בקלות.
אני מסכים עם העובדה שחלק נכבד מהאנשים שעושים אבחונים, מקבלים הקלות ולצערי היום גם ריטלין שמחולק כמו סוכריות לא באמת צריכים את זה. הפרעת קשב וריכוז משמשת כיום בעיקר תירוץ מאשר גורם אמיתי. לכל ילד שקצת מתקשה בלימודים ממליצים ללכת לאבחון, וכאשר יש לך את הכסף ללכת לשם, ימצאו משהו. בסופו של דבר זה עסק, אם אתה לא נותן להורה גורם אחר להאשים בבעיות של הילד שלו, כי חס וחלילה שהילדים של היום יהיו אשמים במשהו, הלקוח לא יצא מרוצה. אחד משני החברים הכי טובים שלי לא השקיע עד התיכון, ושלחו אותו לאבחון. מצאו אצלו שלל הקלות שהוא מעולם לא השתמש בהם, פשוט כי הוא לא היה צריך. ברגע שהוא באמת התחיל להתאמץ התוצאות הגיעו. סאות' פארק עשו סאטירה מאוד טובה על האבחונים והקלות שבה מחלקים ריטלין. מומלץ מאוד לצפיה.
אז כן, צריך להחיל יותר פיקוח ואולי להחמיר את המבדקים שעושים, אבל כדי להגיע מכאן ועד לבטל את ההקלות לחלוטין צריך להיות אחד משני דברים - קנאי או מתנשא. אני לא מאמין שהעתודאי קנאי, מכיוון שהוא הגיע פחות או יותר לפסגה אינטלקטואלית שאדם נורמלי ולא איזה גאון דור יכול להגיע אליה בגילו. בניגוד לחבר הטוב שרשמתי עליו בפסקה הקודמת, יש לי חבר מאוד טוב גם מהקצה השני. הוא אוהב לצחוק על העובדה שבכל מה שקשור ללמידה הוא דפוק מהיסוד. יש משהו במה שהוא אומר. הוא זה ששינה את דעתי סופית לגבי כל העניין של לקויי הלמידה. לבן אדם יש ידע כללי שאפשר לקנא בו, סקרנות מטורפת וכן, הוא גם חכם מאוד. רק מה? יש לו כמעט כל ליקוי למידה אפשרי בספר. ראיתי אותו מתאמץ כמה שהוא יכול, ופשוט לא מסוגל לשבת על התחת. לא מסוגל להתרכז בלי כדור שמכריח אותו להתרכז. כדור שכל פעם שהוא לוקח הוא רק מתלונן על תופעות הלוואי ושונא את העובדה שהוא תלוי בו. זאת סיבה למנוע ממנו הזדמנות שווה בחיים? כמו שאמרתי קודם, אנחנו מדמיינים את עצמנו בסיטואציות. רק בגלל שלי אין הפרעות כאלה ואחרות לשים את עצמי במקום החבר השני בלי להתחשב בבעיות שלו ואז להגיד שלי מגיע יותר רק כי אני נולדתי עם מוח "תקין" זאת התנשאות לשמה. מעניין אותי כמה פעמים בזמן כתיבת הפוסט עבר במוחו של העתודאי המשפט "אני יותר טוב מהם" בצורות שונות.
בנוגע לחלקו השני של הפוסט - בני מיעוטים, עולים חדשים ותושבי הפריפריה. אין מה לעשות, במקומות האלה מערכת החינוך פחות טובה מאזור המרכז. בנוסף לכך האוכלוסיה שם לרוב חלשה יותר מבחינה כלכלית. זה מקשה על דברים נוספים שעוזרים ללימודים כגון אבחון (במידה והילד באמת צריך), שיעורים פרטיים וקורסי פסיכומטרי (בכוונה רבים. כמה אנשים אתם מכירים שעושים שניים, שלושה ואפילו יותר?).כמובן שיש יוצאים מהכלל, אבל זה לא העיקר פה. כפי שאמרתי, ההעדפה היא רק בתנאי הקלה. בדיוק כמו עם לקויי הלמידה, המטרה היא לספק את אותה נקודת זינוק. מה שתעשה משם עליך. אף ערבי, רוסי או לקוי למידה יצא מצטיין דיקן אם הוא לא השקיע מספיק. רק בגלל שהאנשים האלו נולדו להורים עם פחות יכולות ממך לא נותן לך את הזכות לדרוש הנצחה של המצב שלהם. לדוגמה, איך באיזור הדרום יתפתח תחום ההיי טק אם לא יצאו משם בוגרי מדעי המחשב? איך האוכלוסיה הערבית באמת תשתלב כחלק מהחברה הישראלית אם לא יתנו לה הזדמנות שווה? נראה אותו מתלונן לרופא ערבי שינתח אותו ביום שבת שלא באמת היה מגיע לו להתקבל ללימודי רפואה. בכלל, הגישה שלו לנושא משולה מבחינתי לטיסה לסומליה כד לצעוק על הילדים הרעבים שיאכלו משהו.
לסיכום, כאשר אתה שם את עצמך בנעליו של אדם אחר, אל תשכח לשקול את חסרונותיו ויתרונותיו בנוסף לשלך. כולנו נולדנו שונים, אבל לכולנו מגיעה הזדמנות שווה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
סתם מישהו