מה את לא מבינה?
אסור לי להגיד לך מה אני מרגישה.
אני חושבת עליך הרבה. מפנטזת לי על עולם מקביל שיהיה לי סיכוי איתך בו. שאני ארצה שיהיה לי...
ובאמת. באמת. באמת שלא חסר לי כלום. יש לי חברה שאוהבת אותי, שאני אוהבת אותה. מושלם איתה.
אבל היצר יצר יצר הזה הורג אותי, להרוס מה שיש, להשיג חדש, לכבוש. ואת מושא כל חלומותיי בימים החולפים.
וזה בורח לי, משפט פה, הודעה שם, כשאני מסוממת, כשאת שיכורה. בלילה כשהיא ישנה אני מסתכלת על השם שלך במחשב, מקווה שהעיגול לידו יהפוך לירוק.
לא מפסיקה לחשוב על זה. רק קחי אותי איתך ללילה.
אוטובוס בין עירוני ועוד קו פנימי, סמטאות ישנות והדירה שלך, התחת שלך מענטז לפני כשנעלה במדרגות, את מחזיקה לי את היד. נגיע נבוכות, נדבר ונעשן, עד שיווצר המגע הכי קטן וממנו הכל יתפרץ.
נשכב בלי סוף, כאילו רק אנחנו בעולם. את תשימי לנו מוזיקה שאני לא מכירה, אני אמלא את כוסות היין, ואגלגל עוד אחת. לא נצליח להרדם מרוב תשוקה, לא נרצה לבזבז דקה אחת על שינה.
בבוקר נצא למרפסת שלך בלי חולצה, נשתה קפה ונסתכל אחת לשניה בעיניים האדומות מחוסר שינה וחשיש.
אני ארצה להגיד משהו רומנטי אבל ייצא לי, "אני עוד אאחר לאלגברה". את תביני אותי גם בלי לשמוע.
תתיישבי לי על הברכיים ואני אניח את הקפה כדי לנשק אותך פעם אחרונה. ואחשוב לי שבאור רואים כמה השתנינו.
רק לתת לזה לקרות פעם אחת ואני אחזור בשקט לעולם שלי.
עכשיו את מבינה למה אסור לי לספר לך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
