צהריים, חם, עוד חצי שעה את נוסעת לסופ"ש רחוק ממני.
התיק, הנעליים והבגדים כבר מוכנים. אני עדיין לא
מוכנה לתת לך ללכת.
כשאת יושבת מולי במשרד, כולם מסביב אבל נדמה שרק שתינו שם והמבט הזה שמחבר את שתינו
תמיד גורם לי לשרבב שפתיים, לברוח למחשבות חמות.
התיק, הונח בצד, הבגדים על הקולב, הנעליים נזרקו בצד בחוסר רגש
הצמדתי אותך לקיר, מנשקת רטוב. נצמדת אל הגוף שלך
שקימר את עצמו אליי בתגובה.
החזקתי לך את הידיים מעל הראש, וביד השניה סקרתי את כולך
מרימה את החולצה, חופנת את התחת היחיד שהצליח לחרמן אותי רק מעצם היותו תחת.
כשאת מחזיקה לי את היד כשאנחנו הולכות בשבילים בבסיס, ולרגע מציצות אחת בשניה
והחיוך הזה שמתחיל אצלך מהפינה של הפה וכובש את כולו, וכולך מאירה לי
מגביר לי את כל הדברים שאני יודעת שאני אעשה לך כשאף אחד לא יראה.
הידיים שלך על הגב שלי מצמידות אותי עמוק לתוכך, הראש שלי בשקע של הצוואר שלך
מתאמצת לדחוף יותר עמוק, יותר
מהר מאוד את מתנשפת חזק, מרימה את הראש ושולחת גניחות קטנות לשמיים
מצמידה את פיך לאוזן שלי וגומרת בנשיפות ארוכות, רעידות קטנות של הגוף
סוחטות ממני רמת חרמנות שתאלץ לחכות עד שתחזרי
כי כבר מחכים לך, ואמצע היום
וכל כך הרבה עבודה שאני לא אוכל לעשות כי את במחשבות שלי כל רגע.
אולי כשהיא תחזור אני אזמין אותה לסיבוב מהאורגינל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
