Temptations, tempting, attempts

נכון, הידיים שלי קטנות. טבעות מחליקות מהן, אפשר לעטוף את פרק כף היד בשתי אצבעות ולהשאר עם עודף.

אבל עליה הן מרגישות ענקיות.

מכירות את הגוף שלה כל כך טוב, מרגישות חופשי לגלוש בקימורים ולחפון את הגבעות. יודעות בדיוק מה מידת הלחץ שתעשה הכי נעים, מתי לקרב בעדינות, למשוך בפתאומיות או לסובב אותה כדי להצמד מאחור ולנשוך לה את האוזן.

והיא יודעת להתמסר אלי, מרשה לי לכופף ללטף לפשק 

לזחול למטה בתנועה מהירה ולהעצר כפסע מהכוס שלה, הנשימות שלי עליו מרעידות אותה, השפתיים שלי מרחפות מעל שלה, גורמות לה להתחנן.

והמיטה רועדת. והיא גונחת לי בידיים. והשכנים שלי ישמעו אותה מבקשת לגמור וירדמו רק בעוד שעה כשארשה לה.

צהריים, יושבת על הספה, הראש נשען אחורה.

אני מרימה אותו ומסתכלת קדימה, הברכיים שלי ממסגרות את הקיר הלבן שממול.

מורידה את המבט,

הגב הלבן שלך נגמר בשתי גומות גב קטנות

ומתכסה במכנסונים הסגולים שלך, שמעידים על תחת עגלגל ומושלם.

את יושבת על הרצפה, השיער הלח מהמקלחת מפוזר לך על העורף,

והראש שלך עולה ויורד בין הרגליים המפוסקות שלי.

הידיים שלך אוחזות בירכיים שלי, מצמידות אותך אליי.

הלשון החמה שלך מטיילת למעלה ולמטה לאורך הכוס שלי, באיטיות של צהרי היום.

החזה שלי עולה ויורד, הנשימות כבדות, והכל מרגיש כמו הזיית חלום מתוק ונעים נעים נעים לי נורא.

אני אוספת את השיער שלך כדי להסתכל על הפנים היפות שלך, מחייכות אליי מלמטה. אני מנסה לשלוח מבט חזרה מתחת העונג שסוגר לי את העפעפיים בכוח, גורם לי שוב לזרוק את הראש אחורה ולהתמסר לליקוקים שלך, שהולכים ותובעים ממני גניחות עמוקות יותר ויותר

כף היד שלי שאספה לך את השיער מכוונת אותך להגביר את הקצב, את המגע, את הליקוקים מסביב לדגדגן הנפוח

את קוברת את הפנים שלך בתוכי ואני זזה מתחתייך

מצמידה את הראש שלך לתוכי

מזיינת לך את הפה

מרגישה את הגלים החזקים שמתחילים מהכוס וסוחפים את כולי

גונחת בקול ושיזדיינו כל השכנים

וגומרת בצעקה,

רועדת מתחתייך

מרגישה אותך בליקוקים אחרונים, וגם בלי לראות אני יודעת שאת מחייכת

אני מושכת אותך אליי. בין הברכיים מופיעות העיניים היפייפיות שלך, זורחות אליי.מחבקת. מי צריך שנצ בכלל.

במיטה כבר, כשאת שולחת הודעה.

שוב את שיכורה, שוב חזרת ממסיבה לבד.

מבין קורי השינה מנסה לנחם אותך, לכתוב שיהיו עוד בחורות, שאף אחת לא שווה את הדמעות שלך.

תמיד כשאת שתויה המחסומים שלך נופלים. העקיצות הקבועות מפנות מקום לווידויים שבורחים לך בלי שאת שמה לב.

והנה זה מגיע, "אני מתה לנשק אותך".

ואני לא מצליחה, הפעם, להדוף אותך.

מוסיפה חטא על פשע, ושואלת אותך מה תעשי אם אבוא לבקר.

וכך אני מוצאת את עצמי באישון לילה דבוקה למסך הפלאפון, קוראת את תיאורי הזימה שלך ומשהו בי מתחיל להתעורר.

אני מעיפה מבט ימינה ונזכרת בדארלינג היפה שלי, ישנה לידי, והלב שלי נקרע.

היא לא תוכל לתת לי רבע מהריגוש שאת מעוררת בי ב-SMS אחד, אבל היא כל החיים שלי.

בינתיים את מספרת לי כמה את רטובה ואיך היית גורמת לי לצעוק, והלב שלי דוהר.

בבוקר קמתי עם סימני שאלה גדולים וחרמנות אין קץ.

המילה "בגידה" לא היתה בכלל באוצר מילים שלי, ועכשיו היא זורקת את עצמה מצד לצד בראש שלי, מעוררת רגשות אשם ומכבידה לי על הלב.

הקונספט הזה, מונוגמיה, יכול להעיף לשמיים וגם לקרקע לרצפה בו זמנית.

בעולם משלי, זה לא היה קורה.