חיים בזרם

יוו כמה זמן לא ההיתי חולה ....

מוזר ,טוב לא משנה

טוב אז ככה אין לי מושג מה לעשות... אנשין כועסים עלי ובאמת שאני לא מבינה למה אני לא אדם רע..

אני חושבת ,אני מצתערת אם העלבתי אותכם או משהו כי לא התכוונתי . אני אף פעם לא מתכוונת

כל החיים שלי "לא מכוונים" דברים קורים ומשתנים ואני, איפה אני בכל זה ?

אני לא מבינה , אני שונאת את התחושה הזאת , לא אני תמיד מבינה  , אני חייבת להבין

יש לי תפיסה מהירה בחשבון ואולי קצת בשפות אני יכולה להיות טובה בלימודים עם בא לי ...

אבל אנשים , אופי, התנהגות ...את זה אני לא מבינה...

אנשים יכולים להיות פשוט כל כך טיפשים . עושים מהומה ורעש משטויות..

אני לא אוהבת מלודרמתים זה מעצבן זה מרתיח וזה לא עוזר לכם בכלום...

למה אנשים רודפים אחרי צומת לב כל הזמן?

באים ומראים לי שהם חתכו את עצמם בצורה שהיא כל כך ברורה לעין שזה רק לצומי ולא בגלל שום דבר אחר ,

 חשבתי אולי הם רוצים שיסמו לב שקשה להם ... אבל זה הקטע ממש ממש ממש לא קשה להם ..

ואנשים שמתאמצים לבכות לצעוק להרעיש רק כדי שיסימו לב אליהם למה ? למה? מאיפה בא הצורך התמידי הזה לחום ותקשורת ?

למה אנשים מוותרים בכזאת קלות ?

למה הם כל כך אנוכים ?

אולי זאת לא אנכיות , ובעצם בעיה עמוקה יותר שנובעת , מהרצון להיות מיוחד שונה או מישהו שרואים בלי מאמץ .

למרות שהוא הכי מתאמץ ...

אני פשוט לא מבינה אנשים ... את עצמי עוד קשה לי לקורא אז אנשים אחרים??!?

באמת שאתם מצפים ממני ליותר מידי .. אני רק בן אדם..

וזה שאתם לא ראיתם אותי מטמוטת לא אומר שזה לא יקרה .. זה שיש לי הגיון בריא ...

( לא שאני מושלמת )

ואני מבינה שלא צריך להתאבד כי הכל יעבור גם טוב וגם רע ..

גם עם עכשיו נרא שאי אפשאר זה יעבור עוד שניה דקה חודש או שנה זה יעבור חיים פעם אחת למה לוותר ?

אבל זה שאני לא אפצע את עצמי פיזית או אנסה שלא נפשית לא אומר שאתם לא פוצעים אותי ..

אתם חותכים אתי לאט לאט ... מסתכלים עלי וגורמים לי להרגיש באי נוחות והמחשבות פשוט רצות לי בראש ואני לא יכולה לשלוט בזה ..

אני קוראת דברים אני קוראת דברים שאני כותבת ואני שמה לב שלפי אך שאני מרגישה ככה יוצא הדברים זאת אומרת

עכשיו כשאני מבולבלת , הכתיבה שלי מבולבלת

וכשאני עצובה , רק הגיון משתמע בכתיבה שלי

כועסת , חוסר הבנה

שמחה , תפזורת של אסוצאציות משמחת ( אותי)

לכל רגש אצלי יש צורת כתיבה שונה גם לאחרים , צריך לשים לדברים כאלה . לנתח אותם גם עם הם ישנים נורא .. .

באאאאאלגן .. הכל מבולגן הראש שלי המראה שלי החדר שלי אמא שלי סבתא שלי החברים שלי החיים שלי מבולגנים ..

אנשים תקשיבו לי , לפעמים זה באמת שיכול לעזור לי .

אני כבר רגילה לזה שלא מקשיבים לי , וזה בסדר ,אבל פעם בשבוע או חודש תקשיבו לי .

תפסיקו להגיד לי "דניאל ... לא מקשיבים לך זה לא מענין" או "מה אמרת ?" ואז כשאתם צריכים אותי אתם בולעים את המילים שלי כמו תרופה .. וכשאתם מחלימים .. זהו אתם זורקים אותי בארון ושם אני אמורה להשאר , עד שתחלו שוב ..

למזלי שלא למזלכם אתם חולים הרבה אבל .. אני רוצה יחס יותר חם אתם אומרים שאני חשובה לכם ואני מאמינה . אבל אתם צריכים להבין אני מאמינה כי אני צריכה להאמין .. זה לא נרא ככה , פשוט עכשיו יותר טוב לי הכחשה .

אני לא רוצה שתסתכלו עלי כעל ילדה מסכנה או וואנבי מסכנה כי אני לא ואתם יודעים את זה .. אבל זה שאני לא מסכנה לא אומר שלי לא צריך לעזור , נכון  ?