אהבה ראשונה, אכזבה ראשונה.

"אז אני מניח שלא נתראה יותר?" הוא אמר-שאל וגרם לי לכאב עצום שהחל להתפשט בגופי.

"אני מניחה שלא." אמרתי בקושי.

"אני אתגעגע אליך, את יודעת?"

הנהנתי, הוא הרים את ראשי, ליטף את פניי והתקרב אלי עד שיכולתי לשמוע את הנשימות שלו,

הוא קירב את שפתיו אל שפתיי ו...

חודשיים לפני.

השעון מעורר צלצל וצלצל, קייטי פרי ברקע לא נחה עד שלא גרמה לי להתעורר ולכבות את השיר הלסבי המעצבן שלה.

"ירדן כבר חמישה לשמונה אם את לא תהיי בבית הספר בתוך 20 דקות אני...." אמא שלי שוב איימה בצעקות מלמטה.

"אקח לך את המחשב, אסגור לך את השיחות בפלאפון בלה-בלה-בלה." חיקיתי אותה.

התחלתי להתארגן, שמתי פס שחור דק בתוך העין, ואייליינר למעלה, שמתי גלוס ורוד זועק, אספתי את השיער לקוקו

ועשיתי בננה בולטת. לבשתי מכנס קצר ורוד, גופיה שחורה ומעליה חולצת בי'ס כחולה. מעל לבשתי קרדיגן לבן עם עיגולים ורודים-כחולים,

שמתי שרשרת ארוכה בצבע כסף וכפכפים לבנים. "מושלם." אמרתי לעצמי, מרוצה מהמראה.

ירדתי למטה לאמי שחיכתה עם פרצוף זועם. "אפילו ביום האחרון של השנה את לא יכולה להגיע בזמן?"

"זה לא ממש היום האחרון בשבילי להזכיר לך, ביום שישי בזכותך אני מתחילה בי'ס חדש, רק באנגלית." אמרתי בעוקצניות.

"אם הציונים שלך באנגלית היו עוברים את 50 אולי לא היית צריכה!" היא אמרה והסתכלה בשעון. "השעה כבר שמונה ועשרה.

לכי לבי''ס!"

"בית הספר שלי מעבר לפינה, להזכירך, אני מגיעה בדיוק תוך 2 דקות." אמרתי והתחלתי לאכול ארוחת בוקר.

"ובכל זאת את מצליחה לאחר כל יום. ירדן אני לא צוחקת, לבי'ס עכשיו!"

"טוב טוב. " אמרתי והבנתי שלא כדאי לעצבן אותה עוד יותר, לקחתי את התיק ויצאתי מהבית.

התחלתי ללכת לכיוון בי'ס, באמת הגעתי תוך 2 דקות אך הספקתי לאחר, נכנסתי לכתה ב08:20.

"ירדן, ירדן, ירדן." ראיתי את החיוך של המחנכת שלי, גילה מתרחב כשהיא גילתה שיש לה סיבה לשלוח אותי למנהלת. "עוד פעם מאחרת?"

"קמתי מאוחר?" אמרתי והיתה לי הרגשה שזה לא יספק אותה.

"אם כל יום את קמה מאוחר מעניין מה זה מוקדם אצלך." היא סיפרה אחת מהבדיחות הלא מצחיקות שלה. "תעמדי קצת."

גילה אמרה והתחשק לי להרוג אותה.

"מה עם תלבושת?" היא שאלה.

"אני עם." אמרתי והראיתי לה את הסמל.

"אז למה את עם חולצה מעל?"

"א. קוראים לזה קרדיגן, לא חולצה.

ב. קר לי." אמרתי וחייכתי.

"קר לך ואת באה עם מכנס באורך של תחתון לבי'ס?" היא אמרה וכל הכתה צחקה. או כמה שרציתי לבעוט בה באותו רגע.

'עדיף על המכנס בגודל של אוהל' התאפקתי לא להגיד ושתקתי.

גילה חזרה אל הכתה וסיפרה להם על מהלך היום, טקס-שיעור מחנך-תעודות. עד שלבסוף (25 דקות אחרי שהגעתי) היא החליטה להושיב אותי.

היום עבר די לאט, עם המון זיבולי-שכל של גילה על כמה שכשנהיה בכתה י' כבר לא נוכל לא ללמוד ולצפות להצליח.

"נוי...." היא קראה את שמות התלמידים כדי שיגשו לקבל תעודה. "אוראל... ליאב... ירדן..."

ניגשתי אליה, והיא הסתכלה עלי במבט של 'אמרתי לך שיהיו תוצאות להתנהגות שלך'.

ביולוגיה - 87

מתמטיקה - 92

אזרחות - 90

היסטוריה - 71

פיזיקה - 85

אנגלית - 53

חינוך גופני - 55

לשון והבעה - 94

ספרות - 98

גיאוגרפיה - 30

מקרא - 69

ערבית - 78

תלבושת - בינוני

הפרעות - 19

חיסורים - 57 (בשעות)

איחורים - 36

התנהגות - בינוני

אחרי מבט אחד בתעודה הבנתי. אני נוסעת ללונדון, אין מצב שההורים שלי יוותרו על הסאמר סקול.

יומיים אחרי

יצאתי משדה התעופה, לעיר חדשה לגמרי. הייתי עם 4 מזוודות ענקיות מפוצצות עד אפס מקום (מיותר לציין), שהעמדתי מאחוריי.

'החום אימים של הקיץ בישראל מול הקור של הקיץ בלונדון, לא ייאמן.' היה קפוא בחוץ, ולמרות שהשעה היתה רק 3 העננים כיסו את השמיים

ולא היה אור שמש.

תפסתי מונית, "I dont have place to all that things" הוא אמר עם מבטא כבד. 'אני עוד חשבתי שמבטא בריטי זה סקסי',

"תשים שתיים עלי" אמרתי באנגלית, איכשהו.

נכנסתי למונית כבקושי היה מקום לנשום, ונתתי לו את הכתובת של הבי'ס.

כשהגענו ראיתי מולי מבנה חדש יחסית, עם המון המון דירות, ובאמצע מן בניין עם שלוש קומות. הנהג השתעל מאחוריי,

"כמה אני חייבת לך?" שאלתי אותו והוא מלמל משהו לא ברור באנגלית. הבאתי לו 30 פאונד, וראיתי את החיוך מתפשט על פניו.

 הוא עזר לי להכניס את המזוודות והוריד אותם ליד החדר שלי, והלך לדרכו. פתחתי את הדלת עם המפתח שנתנו לי וניסיתי להכניס את המזוודות לבפנים,

זה היה כמעט בלתי אפשרי, עד שסוף-סוף הרמתי מזוודה אחת אך היא נפלה עליי, ואז כבר הייתי משותקת לרצפה.

המסדרון היה כמעט ריק, אך באותו זמן עבר לידי נער צעיר עם עיניים תכולות, מכיוון שכבר הייתי מתחת למזוודות העמוסות,

הוא לא כ''כ הבין מאיפה בא הקול הצועק בשפה זרה. הצלחתי להטות את ראשי קצת ימינה ולראות אותו, הוא היה מבולבל,

אז באנגלית צולעת (יש סיבה ל53) שאלתי אותו אם הוא מוכן לעזור לי, הוא צחק והרים מעליי מזוודה אחת,

"משהו מצחיק אותך?" שאלתי בקושי באנגלית. קמתי בעצבנות.

"ג'ייסון" הוא אמר. "ואת?"

כמה קיטשי ורומנטי זה היה יכול להיות אלמלא הייתי מאבדת את ההכרה. מסתבר שנפגעתי בראשי כשהמזוודות נפלו עלי,

כשהתעוררתי ראיתי המון פרצופים שלא הכרתי מביטים לעברי והמון קולות לחוצים מסביב.

"אני בסדר!" צעקתי, וכולם לקחו צעד אחורה. "אני רק צריכה לישון קצת..." אמרתי באנגלית,

ונכנסתי לחדר שלי. לבשתי את הפיג'מה המסורתית: גופיה לבנה, בוקסר ורוד מקושקש וגרביים שחורות עד הברכיים,

סדרתי את כל הבגדים בארון, את כל האיפור והמוצרי טיפוח על השולחן ובשידה, והתכוננתי לישון.

אם כי מישהו בדיוק נכנס לחדר. כן, זה היה ג'ייסון.

"מה אתה עושה פה?" שאלתי בהלם.

"מה, ככה את אומרת שלום לשותף החדש שלך?" הוא אמר בחיוך הזדוני הזה שלו,

שכבש אותי אז ויכבוש אותי עוד פעמים רבות.

עד כאן, אז איך?

אני יודעת שקצר, אבל פרק ראשון... הפרקים עוד יתארכו עם הזמן,

אל דאגה (-;