החיים ביד הגורל

הי, רציתי להגיד סליחה על כל כך הרבה זמן שלא עידכנתי פשוט לא הייתה לי מוזה.

והבטחתי לcHiken Littel שאני אקדיש לך תפוטס אז הפוסט הזה מוקדש לך.

ולחברה שלי שקוראת פה=] והיה לה לא מזמן יומולדת מזל טוב נופריק=]

מקווה שתהנו מהפרק=]

פקחתי את עיני ומצאתי את עצמי במקום לא מוכר, אז התחלתי לנתח את המצב.

לא הייתי קשורה- זה אומר שלא חטפו אותי.

לא לבשתי בגדים לבנים- כך שאני לא בבית חולים.

הייתי על מיטה רגילה לבושה בבגדים חמים מוכסה במלא שמיכות, והיה לי מטלית לחה על המצח, אמא תמיד הייתה שמחה לי את זה כאשר היה לי חום.

בקושי עברו 5 דקות וגבר נכנס אל החדר וקרא ברוסית למישהי, היה נדמה לי שזאת אישתו.

האישה הרטיבה לי פעם נוספת את המטלית והנחה שוב על מצחי.

ואמרה משו ברוסי, הפנים שלה נראו לי מודאגות.

חשבתי לעצמי שבטח מצבי די גרוע אם היא נראית כך.

הן נתננו לי איזשהו כדור וכנראה שנרדמתי שוב והתעוררתי כשהגבר נכנס מדבר בפלאפון שלו בעיברית.

אז שאלתי אותו "איפה אני נמצאת?"

והוא ענה לי "בעיר יבנה".

נכנסתי ללחץ איך הגעתי מחיפה ליבנה?

אז שאלתי אותו "למה אני פה?" והוא ענה לי שהבית שלו גרה בחיפה ואני הייתי מעולפת מתחת לבניין שלה ושהוא רופא אז היא קראה לבעלה והם הביאו אותי לפה.

ואז אמרתי "תודה, ולמה אישתך הייתה מודאגת מקודם שהחליפנ לי את המטלית?"

פניו נהפכו לרציניים והוא אמר "יש לך משהו, את לא במצב הכי טוב עכשיו וזה מדאיג אותנו"

נבהלתי, מה כבר יש לי? בסך הכל אני רצתי , לא מתים מזה שרצים.

אז שאלתי בבהלה "מה יש לי? זהעד כדי כך גרוע? יש לזה טיפול? וסליחה על השאלות הרבות!"

הוא אמר "יש לך נגיף לא מוכר זה לא ממש גרוע ועד שאני לא אגלה מהו הנגיף אני לא אוכל לדעת אם יש טיפול כלשהו".

הוא הלך וחזר לאחר כמה דקות ואמר: "עכשיו אעשה לך בדיקת דם ואני מקווה שאוכל לזהות את הנגיף וגם למצוא תרופת נגד בעזרתה".

הושטתי את ידי והוא לקח דגימת דם.

אחר כך אישתו קילחה אותי נתנה לי אוכל ושתיה והחליפה לי בגדים.

בשעות הערב המאוחרות יותר הוא נכנס ואמר "יש לי תוצאות".