היום היה טקס חלוקת התעודות של קרן שרת, ואמא שחכה את הדבר היחיד שביקשתי ממנה לעשות היום - להביא לי מהבית ג'ינס וסריג יפה, כי אני באתי לטקס ישר בביה"ס, בתלבושת שחור-לבן בגלל טקס רבין. זה קורה יותר ויותר בזמן האחרון, ואני חושב שזה משדר לי בעיקר את חוסר תשומת הלב שלה לחיים שלי. בגלל זה היא לא מבינה או מפנימה שיש לה בן הומו, או את החשיבות של המוזיקה בשבילי.

כאמור, הגעתי לטקס ישר מביה"ס, והקדמתי למקום הארוע בשעה. כשהתקשרתי לאמא לברר איפה היא, היא אמרה לי שבקניון ליד. לא הציע לי לבוא, לא אמרה לי לבוא ישר לשם. הייתי תקוע שעה במקום זר, בחולצה מסריחה ועם שקיות מפה ועד הודעה חדשה. חוסר המחשבה הזה, חוסר תשומת הלב הזאת לפרטים (כאשר היא בטוחה שהיא האשה הכי דקדקנית שקיימת) - כן פוגעת, וגורמת לי, בתת-מודע אולי, לעשות אותה דבר לכיוונה.

אז עד שהיא תפנים כמה דברים, אני פה. וגם אחרי זה, כנראה. נהדר.