כשדמעותייך

הרטיבו את שערי

עיניי קפאו

לשני פתיתי שלג

שנמסו בכף ידך הקטועה,

והיא ליטפה את לחיי

כששיחזר דמך את ראייתי.

היה מספיק אור

כדי לראות

את שרידי הכבוד העצמי שלי

מתפזרים בחלל,

מכריזים בגאון לכל מתקני הגן

שאתה אהבתי הראשונה

ושכדאי להיפרד.

כשהתנצלותי

הגיעה לאוזנייך

שני פתיתי שלג זהים

נפלו מבעד לריסים שלך –

והרי הדבר בלתי אפשרי.