השמש לא הניד עפעף,

הרוח לא הניד עפעף,

המדרכה לא הניד עפעף,

האדמה לא הניד עפעף,

הצמחייה לא הניד עפעף,

מפיות הטישו שעל הקרקע

לא הניד עפעף.

היה כתוב לי על המצח

שדברים כאלו

קורים רק בלילות

כשדחפת אותי באמצע היום

לגומחה קטן ומוצל

תחת ענפיו של עץ עתיק יומין.

עלה הנצח שצנח על ראשך

לא הבין מדוע אנו מסתודדים,

ואיזה סוד לבן ומר החליפו שפתותינו.

בעוד ידייך טיילו על גופי

החלטת שעדיף להמשיך לטייל,

ושיחררת אותי לחופשי

לעולם שהוא כולו זָכָר.