כולם מסביבי רוצים לחגוג, אבל אני לא מרגיש צורך, משום מה. מחר המתכונת במחשבת ישראל, עוד כמה ימים בגרות בכפולה בצרפתית. יהיה מפגש משפחתי צנוע בשבת, ומסיבה מרהיבה של אח שלי בערב ל"ג בעומר, ממנה אני נוטה להיעדר. התשוקה הילדותית שהייתה לי לחגוג את היומולדת שלי בפאר והדר נעלמה בשנתיים האחרונות. יותר חשוב לי לדעת שהחברים שלי יהיה שם בשבילי תמיד, ולא רק ליום או ערב אחד, בבגדים הכי יפים ועם מוזיקה רועשת. עד עכשיו קיבלתי מתנה מדהימה ליום הולדת (גיליון מס' 2 של "הו!") והרבה ברכות מהרבה חברים חדשים בשכבה. נורא מוזר לכולם שאני לא מתכוון לחגוג את גיל 16, אבל לי לא אכפת. החגיגה שלי היא להמשיך לחיות ולהנות מהחיים שלי.