חוף תל-אביבי נטוש-למחצה

יהיה המקום בו אשרוץ עד-בלי-די,

עד אשר, לפתע, תבוא אהבה

וברדיד-בתולי תכסה את כתפיי.

אשמור את עצמי מפני מגע ידיים זרות.

אלחש לרוח נשיקות של תשוקה.

חיבוקיי יעופו על כנפיים שחורות.

הבדידות תחבקני – ואני אז אותה

אצמיד אל הגוף ותבלע כל פן-אישיות

עקום או מעוות שנמצא בחזי.

עד אז: מנהרות חשוכות מלאות ידידות

תהיינה לי ואני אהיה ידידן הנצחי.

כשאצא אל האור – על עיניי אז אגן.

כשאחזור אל החושך – יכאב אז הלב.

אמות פעם אחת כנווד מתחנחן.

אמות פעם שנייה כאשר לי תסרב

והצעתי עדיין עומדת בחורש

ההוא בו התנשקנו לפני הרבה זמן,

כתמרור או רמזור. ריח של עובש –

זיכרון עוקץ-לב של אהוב נעלם

שלא מראה סימנים של חזרה למוטב.

שקר לבן מלא-גאווה על כך שהצליח.

אשליה, טריק-קסמים, שיר שנכתב

בכוונה טובה. והבחור שהריח

ריח של עובש מצטער על כל הטרחה.

לא היה לי לא חוף ולא מנהרת האופל

לא חיבוק או לב או בכלל – אהבה.