חזרה על אובייקט מסוים מספר פעמים עם שינויים שהולכים וגוברים, עד ליצירת אובייקט שונה לחלוטין מהמקורי. |
כינוי:
בן: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
קשר אימהי.
אבא חזר שיכור ב- 05:00 והעיר חצי בית, ומאז אני לא מצליח לחזור לישון. חבל, עוד שעה וקצת אני יוצא מהבית לכל היום, לארוחת בוקר לכבוד יום-הולדת של חבר, מועד ב' במתמטיקה שאמא שלי מכריחה אותי לעשות (כי קיבלתי 89 סופי ולא 90-ומעלה) ושיעור פיתוח-קול אחרון, אולי אי-פעם ואולי רק לשנה"ל הזאת.
בזמן שלא יכולתי להירדם בו תהיתי עד כמה אמא שלי באמת מכירה אותי. עוד חודש וקצת אני חוגג שלוש שנים לבלוג הזה, שלפניו היה לי בלוג אחר שנה-שנתיים. כלומר, משהו כמו חמש שנים מהחיים שלי מתועדים בכתב. אמא שלי לא מודעת אף לחודש אחד מכל התיעוד. את השירים שלי הפסקתי להראות לה מזמן, כי הסגנון שלי השתנה קצת והיא אמרה לי במפורש שלדעתה זאת לא שירה; הפסקתי לחלוק איתה את קורות יומי, רק אנקדוטות משעשעות מפעם לפעם; אני לא מדבר איתה על כלום חוץ מפוליטיקה ביוזמתי שלי. אז עד כמה היא באמת יכולה להכיר אותי?
בשנה האחרונה היא נכנסה לחיים שלי בצורה לא-נאותה כמעט. לא, היא לא חקרה לאן אני יוצא ועם מי (את זה היא עושה מספיק לאח שלי), אבל היא נתנה לעצמה חירויות לקבוע מה אלמד ומה לא ועל מה אבזבז את הזמן שלי. כל מה שעשיתי מרבית השנה היה להתלונן על כך ולבכות על מר גורלי. אולי חלק מזה היה באשמתי בכלל? הרי אם הייתי טורח לדבר איתה, לשתף אותה במשהו, ולא לשמור את הכל בבטן - אולי היא הייתה פועלת אחרת.
בשבוע שעבר היא נסעה לאילת עם חברה. בשבוע לפני כן קראתי את 'המורה' של פרנק מק'קורט. מק'קורט הוא אירי-אמריקאי שהתחיל לכתוב בשנות ה- 60 לחייו, ועיקר כתיבתו היא אוטוביוגרפית ומתרכזת סביב ילדותו באירלנד. 'המורה' מדבר דווקא על חוויותיו כמורה לאנגלית וכתיבה יצירתית בבתי-ספר שונים בניו-יורק. זהו ספר מעלף ומאלף, ואני חושב שכל תלמיד במערכת החינוך (גם המורים, למען האמת) צריך להיחשף אליו. אחד הדברים שמק'קורט מדגיש הוא החזית האחידה - מק'קורט רצה להשיג השפעה אמיתית וכנה על תלמידיו, לכן לפעמים הגן עליהם מול הוריהם ושאר 'המערכת' בדרך שאולי הייתה נראית לנו לא מוצדקת. הוא העדיף לייפות את המציאות כדי להשאיר את התלמידים לצידו. איך הספר קשור לנסיעה של אמא לאילת? ובכן, הקטע הוא שאבא לא ביקר הרבה בבית, ואני ואחי נשארנו לבדנו. אני חייב להודות, שזאת הייתה אחת מן התקופות הטובות שהיו לי בזמן האחרון. בשבוע ההוא, בפעם הראשונה מזה שנתיים, אני ואחי ישבנו ודיברנו בלי לריב. אז איך זה קשור למק'קורט? הבנתי שאפילו אם אני לא מסכים עם ההתנהגות של אחי הרבה פעמים, יש לנו מכנה משותף הרבה יותר רחב ממה שתיארתי. בסופו של דבר, שנינו סובלים מהתערבות לא-מוצדקת קמעה מצד אמא בחיינו. אני מעדיף לייפות המציאות, לשתוק קצת, לתת לאמא לעשות רעש - אבל להרוויח חזרה את אחי. בסופו של דבר, אם בלעדיה השתררו שקט מופתי, שלווה ורוגע בבית - כנראה שהיא הגורם הבעייתי ולא אנחנו.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
