כינוי:
בן: 31 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
על הרקוויאם בפארק.
אני חוזר עכשיו מהארוע הגרנדיוזי אותו ארגנה מנהלת המאה של עיריית ת"א לכבוד חגיגות המאה של העיר. לא אחרים מאשר חברי מקהלת ותזמורת תיאטרון לה-סקאלה ממילאנו ביצעו את הרקוויאם של ורדי, אחת היצירות הווקאליות המדהימות ביותר שנכתבו אי-פעם ואולי הרקוויאם הכי מפורסם ומבוצע בימינו. הרקוויאם בוצע לראשונה ב- 22 במאי 1874, בכנסיית סן-מרקו אשר במילנו, איטליה. היום, בוצע הרקוויאם תחת ניצוחו של לא אחר מאשר דניאל ברנבוים בפארק גני יהושוע בת"א.
הערב שמעתי פרשנות גאונית של המנצח. ברנבוים הוא אחד מגפדולי המנצחים שחיים כיום, ואולי הגדול מכולם כאשר מדובר בניצוח על אופרה
ויצירות ווקאליות. שמעתי את היצירה בכמה ביצועים ופרשנויות, ישנים יותר
ופחות, אך אני חש שברנבוים ניסה להדגיש את הפן הדיבורי יותר של היצירה:
קטעים בהם כל המקהלה לחשה ולא שרה, כמו הסולנים עצמם במקומות מסוימים.
עלינו לזכור, שהרקוויאם כיצירה מוזיקלית מגיעה מתפילות המיסה הקתוליות,
שבמקור בוצעו במעין דקלום ולוא דווקא בליווי כלים ולחנים ברורים. הלחישות
של המקהלה והסולנים דווקא בחלקים הדרמטיים יותר הדגישו את המתרחש והותירו
אותי בפה פעור. אין מה להגיד ואין מה להשוות לארץ. המנצח, כאמור - גאוני;
המקהלה - מדהימה; התזמורת - נפלאה.
בקשר לסולנים חלוקה דעתי. הבאס הגרמני רנה פאפה היה, לדעתי, הכי טוב מכל הסולנים הערב. פאפה הוא זמר בעל קול ערב לאוזן שביטא היטב את המילים והשאיר רושם כאילו הוא יודע על מה הוא שר. לידו עמד האיטלקי ג'וזפה פילינוטי, טנור בעל קול מבריק וצלול, שלא אכזב באריה המפורסמת לטנור, Ingemisco. בהחלט, הסולנים היו נהדרים הערב והשאירו לי בפה טעם של עוד. מצד שני, הסולניות... המצו-סופרן לוצ'יאנה דינטינו חלתה ולכן החליפה אותה הרוסייה יקתרינה גובנובה. למרבית הפתעתי, לא היה לה מבטא רוסי כשהיא שרה, דבר נפוץ אצל הרבה זמרים רוסיים ששמעתי. אומנם היא התחילה לא משהו, אבל גובנובה הצליחה להתאושש בזמן לאריה הראשונה והיפה שלה, Liber scriptus, והמשיכה מצוין לאחר מכן. מי שהתחילה רע והמשיכה רע והייתה הנקודה החלשה של הערב הייתה לא אחרת מאשר הסופרן האיטלקית אדריאנה דמאטו. לפי הכתוב בתוכנייה, זוהי לה לא ההופעה הראשונה כלל, והיא הספיקה להופיע על מיטב במות העולם, האופרה הממלכתית של וינה, ציריך, גרץ וכמובן - לה-סקאלה. גם כן, זכתה דמאטו בתחרות 'אופרליה' בשנת 2003. אין שום סיבה שיכולה להסביר את הופתעה המזעזעת על הבמה הערב. דמאטו נעה בין אי-דיוקים לזיופים ברורים כל הערב וכשלה לחלוטין באריה האחרונה והמפורסמת לסופרן, Libera Me. בהחלט - הכל היה מדהים, חוץ ממנה, וחבל לראות ביצוע מופתי הולך לאיבוד כמו שהוא הלך היום.
הפתיעו במיוחד אנשי העיר ת"א, שהגיעו בהמוניהם לארוע. אני נכנסתי בשעה 19:05 למתחם, 5 דקות בלבד לאחר פתיחת השערים הרשמים. חצי מן הדשא היה כבר תפוס ורבים מן הכיסאות החינמיים גם-כן. אני הולך לארוע ה'אופרה בפארק' זה כבר כמה שנים, ומעולם לא ראיתי את פארק גני-יהושוע כל כך מלא. כנראה כאשר מבהירים לכולם שזהו תיאטרון לה-סקאלה ולא האופרה הישראלית, ושזה - בכל זאת, אנחנו בישראל - בחינם, כולם נזכרים להגיע. מהר מאוד התברר שכרגיל, לא כולם ידעו למה הם מכניסים את עצמם, ואינספור אנשים, רבים עם ילדים בוכיים אחריהם, נראו עוזבים את המקום.
אז מה היה לנו? מנצח גאוני, תזמורת ומקהלה מבריקות ומקצועיות, זמרים טובים יותר ופחות. אבל מה העיקר? בפראפרזה על נאום חולדאי המסורתי לפני תחילת הקונצרט - "בעיקר, היסטוריה".
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
