את, שלפני רגע

ראית את סבך מוטל לשוחת

לא לקום עוד-כאן קבור

רוצה לראות אותי

שורף את ארוני.

הארון הזה שהגיח מנשמתי לפתע

וכאשר נפתחה דלתו פעם אחר פעם

חבט במצחי עד כאב –

כלום ארצח וגם אירש

את המלוכה אשר קיימת בנפילתו?

ארוני, ארון טוב שלי,

נאה ונעים. מה עשית

ששונאים אותך

על שם אהבתך אליי?