הרעב הוא כמו

נגינה בכינור.

הפחד מכישלון,

הריקנות המטהרת,

התכווצות שרירים

שמפיקה צליל רועד.

הצורך לנגן עוד ועוד

לאחר הפסקה ממושכת

(שאינה כתובה בתווים)

מעלה על לשוני

מרירות טהורה

שהיא כבר זיכרון רחוק –

זו ההשראה

שנטשה את חזי.

כאשר הביט עליהם בדרכו,

כאשר פגעו בגופו,

כאשר ישב עליהם וקשיותם בישבנו –

כל חטאו של סיזיפוס היה

שאהב סלעים.

גם כשנצמדו ללחיו

במעלה הגבעה,

גם כשנפלו מטה

במדרון החלקלק

והוא רודף אחריהם לנצח

בחיוך המרוח על פיו הנוטף.